חפש  
ברירת-מחדל  |  English (United Kingdom)  |  
בס"ד  יום איחוד ירושלים                                             נכתב לקראת יום איחוד ירושלים
                                                                               ב-כ"ח באייר 
                                                                               תשע"ד 17 במאי 2015
                                                                                טיוטא 4
 
                                      יום איחוד ירושלים
 
    
פתח דבר
לקראת יום איחוד ירושלים ביום ראשון הקרוב, כ"ח אייר תשע"ה, 17 במאי 2015, מצאנו לנכון לעדכן את החיבור "יום שחרור ירושלים" שפורסם בשנים קודמות. עיקרי השינויים הם בתאריכים מעודכנים וכן במתן אופי ציפייתי לאותו יום שנזכה לראות את ירושלים במעמדה כפי שחזו אותו נביאינו לפני אלפי שנים.
נפתח בסיפור מרתק שנכתב בתלמוד הבבלי (גמרא) במסכת מכות דף כד עמוד ב'. הסיפור מובא כאן בשינוי מלשון התלמוד כדי להתאימו ללשון תקופתנו.
רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא היו עולים לירושלים. כשהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם (כאות אבל על חורבן בית המקדש השני) והמשיכו בדרכם להר הבית. כשהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודש הקודשים (המקום המקודש ביותר בבית המקדש). התחילו הרבנים לבכות ורבי עקיבא צחק. שאלו אותו חבריו הרבנים – מדוע אתה צוחק? שאל אותם רבי עקיבא: ומפני מה אתם בוכים? ענו לו – מקום שנאמר עליו "והזָר הקָרֶב יומת"  ועכשיו מהלכים בו שועלים – ולא נבכה?
ענה להם רבי עקיבא – לכן אני צוחק. כי אוריה הכהן ניבא על בית המקדש בירושלים בימי בית ראשון "לכן בגללכם ציון שדה תחרש"; וזכריה הנביא ניבא בימי בית שני "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים".
הסביר רבי עקיבא: עד שלא התקיימה נבואתו של אוריה (ציון שדה תחרש) הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה (עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים). עכשיו כשהתקיימה נבואתו של אוריה (ירושלים נחרשה ושועלים נכנסו לקודש הקודשים) בטוח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריה. שמעו זאת חבריו הרבנים והיללו אותו "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".
בחיבורנו כאן אנו מראים שנבואות רבות על ירושלים וארץ ישראל התקיימו כבר. אין לנו אלא לצפות לקיום שאר הנבואות החוזות לירושלים עתיד מזהיר. אמן כן יהי רצון.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיבור זה כולל דברי קודש ודורש גניזה בבית כנסת.
 
 
 
תכן עניינים
1.            הקדמה
2.            חשיבותה של ירושלים בעבר
        2.1          דוד המלך מקים את ירושלים  ומכין את יסודות בית המקדש בהר המוריה – הר הבית
        2.2          הקמת בית המקדש הראשון בהר המוריה – הר הבית
        2.3          מיקום בית המקדש הראשון וחשיבות מקום המזבח
        2.4          ריכוז כל הסמכויות בהר הבית
        2.5          לשכת הגזית ממוקמת בתוך בית המקדש
3.           תקומתה של ירושלים כמרכיב מרכזי בגאולה
               3.1          תפקיד הגאולה לתקן את עולמנו
               3.2          ירושלים כמרכזה של ארץ ישראל – ארץ הקודש
               3.3          הקמת בית המקדש הראשון ע"י שלמה המלך                 
               3.4          התחלת הקלקולים – ירבעם בן נבט מפלג את העם
               3.5          עם ישראל גולה ובית המקדש הראשון נחרב
               3.6          בנית בית המקדש השני והגלות השניה
               3.7          תחילת הגאולה – שיבת ציון וקיבוץ גלויות בתקופתנו
               3.8          הקמת מדינת ישראל – תש"ח 1948
               3.9          שחרור כל ארץ ישראל ממערב לירדן וירושלים – תשכ"ז 1967
4.           המצב העכשווי תשע"ה,  2015
               4.1          דיון במצב העכשווי בארץ ישראל ובירושלים
               4.2          "הר הבית בידינו" – האומנם?
5.           עתיד ירושלים המתברר מהנבואות
               5.1          נבואותיו של ישעיהו הנביא
               5.2          נבואותיו של ירמיהו הנביא
               5.3          נבואותיו של יחזקאל הנביא
               5.4          נבואותיו של הנביא יואל
               5.5          נבואת מיכה הנביא
               5.6          נבואת חגי הנביא
               5.7          נבואותיו של זכריה הנביא
6.           סיכום
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
  1. הקדמה
יום שחרור ירושלים נחוג כל שנה בכ"ח באייר החל משנת תשכ"ח, 1968 שאז חלפה שנה משחרור ירושלים במלחמת ששת הימים הניסית בשנת תשכ"ז, 1967.
עם חלוף השנים מאז שחרור ירושלים מתעמעמת השמחה הספונטנית שאפיינה את השנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים. לכן אולי חשוב לחקור ולפרסם את חשיבות האירוע ההיסטורי – שחרור ירושלים, אירוע שהשפיע וישפיע על ההיסטוריה העולמית.
נתאר בקצרה את מלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז ואת שחרור ירושלים כגולת הכותרת של מלחמה זו.
מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה איים עבדול נאצר נשיא מצרים דאז על מדינת ישראל. הוא סגר את המעבר הימי מאילת דרך ים סוף במייצר טירן, המעבר הימי דרך תעלת סואץ נמנע מספינות ישראליות עוד לפניכן. כמה שבועות לפני המלחמה הכניס נאצר את הצבא המצרי לחצי האי סיני דבר שנאסר עליו בתוקף הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת קדש בשנת תשי"ז, 1957. היה זה צעד תוקפני ברור והאיום הקיומי על מדינת ישראל גבר.
מדינת ישראל פתחה במלחמת ששת הימים בהפתעה והשמידה תוך מספר שעות את חיל האויר של מצרים, סוריה וירדן. תוך שישה ימי לחימה נכבש חצי האי סיני כולו, שטחי יהודה ושומרון שהיו בשליטה ירדנית ורמת הגולן שהיתה בשליטה סורית. ההישגים הצבאיים היו מעל ומעבר לציפיות וידו של הקב"ה נראתה בבירור. גולת הכותרת היתה שחרור ירושלים המזרחית משליטה ירדנית, הר הבית והכותל המערבי. כבר ביום הרביעי של המלחמה שוחררו כל ירושלים והר הבית, ביום כ"ח באייר תשכ"ז (1967) ומאז נקבע יום זה כ-"יום שחרור ירושלים"  אותו אנו חוגגים כל שנה מחדש. לאחרונה נעשה שימוש בשם מעט שונה "יום איחוד ירושלים"
הבה נתבונן בחשיבותה של ירושלים בעבר, בהווה ובעתיד.
 
2. חשיבותה של ירושלים בעבר
החשיבות ההיסטורית של יום שחרור ירושלים אינה בהישג הצבאי אלא דווקא בהיבט ההיסטורי של השגת שליטה יהודית על כל העיר והר הבית במיוחד.
כמעט אלפיים שנה חלפו מתאריך חורבן בית המקדש השני והגליית היהודים מירושלים ועד שחרורה משלטון זרים והפיכתה לבירה המאוחדת של מדינת ישראל. במשך כל אותה תקופה ממושכת לא היה שלטון יהודי עצמאי בירושלים. אולם עם ישראל לא שכח את ירושלים – "אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם--    תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי--    אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי". נשבע דוד המלך בספר תהילים (קלז ה-ו) ומבטא בכך את תחושת העם היהודי. יהודים התפללו, בכו וקיוו אלפי שנים לחזור לירושלים. מה כל כך מיוחד בירושלים? התשובה עשויה להיות ארוכה ומסובכת כי חשיבותה של ירושלים אינה מתבטאת רק במקומה ובהיותה בירת ישראל מאות שנים בעבר. יש לירושלים חשיבות רוחנית עצומה שתלך ותגדל עם התקרבות  מועד הגאולה העולמית. כפי שנראה בהמשך.
 
2.1  דוד המלך מקים את ירושלים ומכין את יסודות בית המקדש בהר המוריה
דוד המלך שהיה גם נביא ידע היטב את חשיבותה של ירושלים. עד תקופתו היתה שם עיר כנענית בשם עיר יבוס והיא נזכרת כמה פעמים בתנ"ך.
באיור -1 נראית העיר הכנענית יבוס לפני כיבושה על ידי דוד המלך. האיור הוא אילוסטרציה שצוירה על ידי אמני "מכון המקדש" בספר  המקדש מאת הרב ישראל אריאל בהוצאת פרסומי ישראל, ירושלים ומכון המקדש.
דוד המלך מלך 7 שנים בחברון על כל עם ישראל לפני שהעביר את מושבו לירושלים. בירושלים הוא מלך על כל ישראל במשך 33 שנים ובסה"כ מָלָך דוד 40 שנה.
חז"ל מגלים לנו שדוד המלך בחר להתגורר בחברון 7 שנים כדי להיות קרוב לאבות הקדושים  אברהם יצחק ויעקב הקבורים במערת המכפלה בחברון. דוד המלך ידע בנבואה ששלטונו בירושלים קובע מציאות עתידית לכל הדורות עד הגאולה. מציאות זו היא שלטון יהודי על ירושלים. עוד מגלים לנו חז"ל שבשמים קיימת ירושלים של מעלה כנגד ירושלים של מטה – העיר ירושלים. דוד ידע בנבואה שכדי שהשלטון היהודי על ירושלים ימשך לנצח הוא חייב ללמוד מהאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב את סדרי השלטון על כל עם ישראל ורק לאחר 7 שנים להעביר את מקום מושבו לירושלים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

איור -1:  מבט מדרום לכיוון  עיר יבוס לפני שנכבשה ע"י דוד המלך. באופק נראה הר המוריה עדין ריק. (מתוך ספר המקדש שכתב הרב ישראל אריאל)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

איור -2: מבט מדרום-מזרח לכיוון עיר דוד לאחר הכיבוש ע"י דוד והמזבח שבנה דוד בגורן ארוונה על הר המוריה במקומו של המזבח שעליו נעקד יצחק אבינו
(מתוך ספר המקדש שכתב הרב ישראל אריאל)
 
 
עוד ידע דוד המלך בנבואה שיש להקים את בית המקדש בירושלים בהר המוריה - הר הבית שם עקד אברהם את יצחק בנו. מגילת סתרים "מגילת המקדש" היתה לדוד המלך. מגילה זו שניתנה למשה רבינו בהר סיני, הועברה ממנו ליהושע וממנו לזקנים ומהם לשמואל הנביא שמסרה לדוד המלך. היתה במגילה תכנית מדויקת של בית המקדש, מיקומו העתידי וסדר עבודת הקודש של הכוהנים והלויים בו. רק עם סיום תקופת ההכנה בת 7 השנים בחברון החל דוד המלך בביצוע התכנית האלוקית. הוא השתלט על העיר יבוס ועל הר המוריה המתנוסס מעליה. דוד בנה את עיר דוד בעיר יבוס ששוחררה והכין את התשתית להקמת בית המקדש הראשון על הר הבית – הר המוריה , תוכנית אותה ביצע שלמה המלך, בנו.
באיור– 1 נראה הר המוריה (הר הבית) מתנוסס מעל לעיר הכנענית יבוס כשהוא ריק ושומם. כך אולי היה המצב לפני כיבוש עיר יבוס על ידי דוד המלך. באיור– 2 נראים עיר דוד והמזבח שבנה דוד בגורן ארוונה על הר המוריה. שם יוקם בית המקדש הראשון ע"י שלמה המלך בנו.
 
2.2  הקמת בית המקדש הראשון בהר המוריה – הר הבית
דוד המלך ידע, בנבואה, שיש להקים את בית המקדש המיועד על הר המוריה הר הבית. אולם ההלכה קובעת שאין להסתפק בנבואה בקביעת מיקומו של המזבח בבית המקדש אלא חייבים למצוא הוכחה גם בתנ"ך שתאשר את המיקום שמסר לו גד הנביא בנבואה.
לשם כך נפגש דוד המלך עם שמואל הנביא ושניהם ביחד למדו במשך כל הלילה וחיפשו רמז למקום שבו יש להקים את בית המקדש הראשון. דוד המלך מצא בספר יהושע רמז ברור. בתיאור גבול נחלת שבט בנימין נמצא רמז לכך שבית המקדש חייב להיבנות בגבול בין שבט בנימין ושבט יהודה על הר המוריה.
המיקום המדויק נמסר לדוד המלך על ידי גד הנביא : "וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לה' מִזְבֵּחַ, בְּגֹרֶן, ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי" (שמואל ב' כד' - יח').  וכך נפתרה שאלת המיקום המדויק של בית המקדש על הר הבית. בית המקדש נבנה סביב אותו מזבח.
דוד המלך רצה לקנות את חלקת השדה בגורן ארוונה ששם עתיד היה להיבנות בית המקדש בדומה לאברהם אבינו שקנה את מערת המכפלה וליעקב אבינו שקנה את החלקה בשכם ששם נקבר יוסף הצדיק בנו. שלושה מקומות בישראל ניקנו בכסף מלא: מקום המקדש בהר הבית נקנה על ידי דוד המלך, מערת המכפלה בחברון נקנתה על ידי אברהם אבינו וחלקת קבר יוסף בשכם נקנתה על ידי יעקב אבינו.
הקב"ה מנע מדוד המלך להקים את בית המקדש כי דוד המלך נלחם במלחמות רבות. תפקיד הקמת בית המקדש הראשון הוטל על בנו שלמה המלך בנבואת נתן הנביא לדוד המלך: "כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ, וְשָׁכַבְתָּ אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ; וַהֲכִינֹתִי, אֶת-מַמְלַכְתּוֹ.  הוּא יִבְנֶה-בַּיִת, לִשְׁמִי; וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, עַד-עוֹלָם" (שמואל ב' פרק ז' פסוקים יב'-יג').
אכן שלמה המלך הקים את בית המקדש הראשון. לדוד המלך , אביו, הותר, בנבואת נתן הנביא, להכין את היסודות והחמרים לבית המקדש. שלמה המלך קיבל מדוד אביו את תכניות בית המקדש ואת סדרי העבודה בו כפי שהיה כתוב ב "מגילת המקדש". באיור – 3 נראה את בית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך בהר המוריה – הר הבית.
 
2.3  מיקום בית המקדש הראשון וחשיבות מקום המזבח
מה חשיבותו של מיקום בית המקדש הראשון? זוהי נקודה מרכזית שיש להסבירה. התנ"ך מגלה לנו שמיקום המזבח בבית המקדש מכוון במדויק מהשמים כי מקום זה הוא מרכז העולם כולו. הראשון שבנה שם מזבח היה אדם הראשון כשגורש מגן עדן. חז"ל מגלים שבאותו מקום ברא הקב"ה את אדם הראשון מעפר הארץ. יתר על כן משם נברא כל העולם. זוהי הנקודה המרכזית של כל העולם כולו ולכן נקרא הסלע בראשו בשם אבן השתיה – שמשם הושתת העולם כולו. אחרי אדם הראשון בנו בניו קין והבל מזבח באותו מקום. השלישי שבנה מזבח על הר המוריה הוא נח בצאתו מהתיבה.
 
 
איור ירושלים 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

איור– 3: מבט ממזרח לכיוון בית המקדש שבנה שלמה המלך ועיר דוד. ברקע העיר העליונה על ההר שממערב לבית המקדש. (מתוך ספר המקדש מאת הרב ישראל אריאל)
 
בפרשת נח נאמר : " וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו...  יָצְאוּ מִן-הַתֵּבָה.  וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ,לה'..." (בראשית ח, יח-כ). לפי פשט הכתובים ניתן להבין כי המזבח נבנה מיד עם צאתם מהתיבה בהרי אררט. אולם כבר יונתן               בן עוזיאל 1   – ירושלמי מתרגם – מפרש: "ובנא נח מזבחה קדם ה' הוא מזבחא דבנא אדם בעידן דאיטרד מן גנתא דעדן..." כלומר אומר ר' יונתן בן עוזיאל כי בנה נח מזבח באותו אתר שבנה אדם הראשון מזבח כשגורש מגן עדן. דבריו אלו של ר' יונתן בן עוזיאל מסתמכים כנראה על מסורת קדומה בעם ישראל כי מצאנו בספר הזוהר גישה דומה במאמר "ויבן נח מזבח" (נח, סט עב) פירוש הסולם 2 (נח, פ): "ויבן נח מזבח... זהו שהקריב עליו אדם הראשון ושואל: אם כן מהו ויבן הלא אדם הראשון בנהו? ומשיב אלא משום שרשעי עולם גרמו שלא היה עומד במקומו דהיינו במקום ההשפעה הקדושה. כיוון שבא נח החזירו למקום ההשפעה אל הקדושה, עכ"ל.
לפי מאמר הזוהר (שם) בנה נח  את המזבח במקום המדויק שממנו נברא אדם הראשון ושם גם בנה האדם הראשון את המזבח הראשון.
מסורת עם ישראל מזהה  את מקום  המזבח שבנה אדם הראשון כאותו מקום שעקד אברהם את יצחק בנו ושנבנה בו אחר כך בית המקדש בהר הבית (הר המוריה) בירושלים. גם מיקום המזבח שבנה דוד המלך ואחר כך שלמה המלך והמזבח שבנו עולי בית שני נקבע בנבואה כי מיקומו המדויק חשוב מאד והוא קובע את קדושתו.
משנחרב בית המקדש השני נחרב המזבח אולם מסורת עם ישראל קובעת שמיקומו הוא בהר הבית וכשיבנה בית המקדש השלישי העתידי – שם יבנה המזבח ושם יוקם בית המקדש העתידי.
 
2.4       ריכוז כל הסמכויות בהר הבית
לאחר שהוקם בית המקדש הראשון בהר הבית הקים שלמה את ביתו הוא גם כן בהר הבית. באיור 3 נראה בית המקדש הראשון הבנוי בהר המוריה וביתו של שלמה המלך הבנוי בחלקה העליון של עיר דוד-נושק לחומת בית המקדש.
נראה בהמשך שכל המרכזים בעם ישראל  שכנו בהר הבית – הר המוריה. שלשה מרכזי כוח והשפעה היו בעם:
-
-
-
 
ראוי להתבונן במיקומם של 3 מרכזים אלו באיורים 3 ו-4. באיור 3 נראים הר המוריה (הר הבית) ועיר דוד במבט מכיון מזרח. האיור הוא ציור התרשמותי מתוך ספר המקדש מאת הרב ישראל אריאל. ניתן להבחין במיקומו של  ארמון המלוכה בחלקה העליון של עיר דוד סמוך מאד לחומת בית המקדש. שם שכן המרכז השלטוני מלכותי.
באיור 4 נראית תכנית בית המקדש השני ששוחזרה ע"י "מכון המקדש" והופיע כנספח למסכת מידות במישנה עם באור קהתי. ניתן לזהות את לשכת הגזית בתחתית האיור. היא ממוקמת בפינת עזרת הכהנים בין לשכת פלהדרין מימין ולשכת המצורעים משמאל. לשכת הגזית אמנם נמצאת בתוך עזרת הכהנים ויש גישה מעזרת הכהנים ללשכת הגזית אולם דרגת קדושתה נמוכה יותר. היא לא שייכת לקודש ולכן אסור לחברי לשכת הגזית שאינם כהנים להכנס לעזרת הכהנים. לכהנים מותר להיכנס מעזרת הכהנים ללשכת הגזית לצורך תפילה, ברכות והטלת גורלות (פייס) כפי שנראה בהמשך.
מעיון באיורים 3 ו-4 ניתן להבין שכל שלושת הרשויות  התרכזו בהר הבית או סמוך מאד אליו. הרשות הדתית פולחנית  - בבית המקדש. הרשות השלטונית מלוכנית בארמון המלוכה ו/או בלשכת הגזית. הרשות התורנית הלכתית בלשכת הגזית השייכת  לבית המקדש.
ניתן אם כן לסכם שהלב של עם ישראל היה ממוקם בהר הבית.
 
__________________________________________________________________________
1 ת' יונתן – תרגום רבי יונתן בן עוזיאל. התרגום לארמית הוא גם פירוש. ר' יונתן בן עוזיאל חי בתקופת התנאים.
2 פירוש הסולם – תרגום ופירוש מלא של ספר הזוהר על ידי הרב יהודה לייב אשלג, בן זמננו.
 
בית המקדש 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

איור 4: תכנית בית המקדש השני, לשכת הגזית היא חלק
מעזרת הכהנים אולם דרגת קדושתה נמוכה יותר ולכן מותר גם ללא כהנים               
להיכנס אליה. (מקור,  ביאור משניות קהתי)                                                                     לשכת הגזית
 
2.5       לשכת הגזית ממוקמת בתוך בית המקדש*
לשכת הגזית ממוקמת בבית המקדש בתוך עזרת הכהנים אולם היא שונה משאר הלשכות במקדש גם בתפקידה וגם בקדושתה.
לשכה זו היא הלב ההלכתי והרעיוני של עם ישראל.
בלשכת הגזית ישב בית הדין העליון של עם  ישראל. ישבו מלכי בית דוד וישבו נביאים שהיו גם חלק מהסנהדרין.
נתאר את מגוון הנושאים שטיפלה בהם לשכת הגזית ומתוך כך אולי נבין את חשיבותה.
  1. פסיקת הלכה. בית עליון של 71 חברים פעל בלשכת הגזית אולם הוא לא עסק בכל המקרים. בתי הדין העירוניים ושני בתי דין נמוכים יותר בירושלים סיננו את המקרים ורק המקרים שלא נפתרו  הועברו להכרעת בית הדין העליון בלשכת הגזית, תפקיד בית הדין בלשכת הגזית דומה לתפקיד בית דין גבוה לצדק (בג"צ) היום.
  2. יחוסי כהונה.  עיקר עיסוקו של בית הדין הגבוה בלשכת הגזית היה ברור ייחוסיהם של הכהנים ושאלת מומים הפוסלים אותם לשרת בקודש.
  3. מינוי דיינים. בית הדין הגדול בלשכת הגזית היה ממנה דיינים לערכאות נמוכות יותר כגון בתי דין עירוניים. פעולות ההכנה ובדיקת דיינים שימונו היו נעשות בלשכת הגזית.
  4. חינוך. לשכת הגזית היתה ממונה על חינוך עם ישראל, על תיקון קלקולים של יחיד ושל חברה. בתקופת הנביאים היו גם נביאים חברי לשכת הגזית והם הנחו בנבואה את העם. כשפסקה הנבואה נטלו על עצמם חברי הסנהדרין את תפקיד המחנך והמוכיח של העם.
  5. תפילה. הכהנים היו נכנסים ללשכת הגזית לאחר שהעלו אברים לכבש המזבח והיו מברכים ומתפללים שם. דבר זה מוסיף מימד קדושה מיוחדת ללשכת הגזית ששם נמצא החיבור בין תפילה לתורה.
  6. הטלת גורלות. הממונים על הכהנים היו מטילים גורל כדי לקבוע מי מהכהנים זוכה בעבודת קודש – למשל העלאת איברים למזבח. הטלת גורל זו נקראת פייס והיא נעשתה בלשכת הגזית. אולי כדי להוסיף עוד קדושה ללשכה זו.
  7. השראת קדושה. החיבור בין לשכת הגזית לבית המקדש חיזק את הקשר העמוק בין עולם התורה שמרכזו בלשכת הגזית ובין עבודת הקודש שמרכזה בבית המקדש.
  8. יעוץ מדיני וצבאי. המלך אינו רשאי לפתוח במלחמת רשות מבלי להתייעץ בסנהדרין של 71 חברים. כדי לקבל את רשות הסנהדרין לצאת למלחמה עליו לבוא ללשכת הגזית – שם נמצאת הסנהדרין.
מפירוט תפקידיה של  לשכת הגזית ניתן להתרשם מהיקף הנושאים שהיו באחריות לשכה זו.
לשכת הגזית היא אחד  משלושת הקודקודים של משולש השלטון בעם ישראל: מלוכה, כהונה, תורה ודינים. לשכת הגזית היא מקום פעולתו של  הקודקוד השלישי תורה ודינים.
בהר הבית נפגשו כל שלושת הקודקודים הללו.
 
 
 
 
 
__________________________________________________________________________
* סעיף לשכת הגזית מעובד ממאמרו של האדריכל שמואל בלזם: "לשכת הגזית" שפורסם בכנס השנתי
    ה- 27  של "מכון המקדש", חול המועד פסח תשס"ז, 2007.
 
3.  תקומתה של ירושלים כמרכיב מרכזי בגאולה
3.1      תפקיד הגאולה לתקן את עולמנו
עולמנו נברא מושלם, בני האדם קלקלו  אותו במהלך ההיסטוריה, החל מאדם הראשון שעבר על האיסור לא לאכול מעץ הדעת ולכן גורש מגן עדן עם אשתו חוה שהסיתה אותו; ההמשך בקין שהרג את הבל אחיו, אחר כך בדור המבול החוטאים, בדור הפָּלָגָה שבנה את מגדל בבל ועוד ועוד ועוד.
הקב"ה ברא את אברהם אבינו כדי לתקן את העולם. המשיך בתיקון יצחק בנו של אברהם ואחר  כך יעקב אבינו שמבניו יצא עם ישראל. עם ישראל קיבל את ייעודו במעמד הר סיני להיות עם סגולה עם מופתי לכל העולם. לשם כך ניתנה התורה לעם ישראל במעמד הר סיני. התורה מנחה את בני ישראל כבודדים וכעם איך להתנהל בעולמנו לפי רצון הקב"ה. לעם ישראל , עם הסגולה, ניתנה ארץ קדושה – ארץ ישראל ובתקופת יהושע נכבשה הארץ ובני ישראל התנחלו בנחלותיהם על פי הוראת הקב"ה שנמסרה מהקב"ה דרך אבני החושן שנשא הכהן הגדול אלעזר בן אהרון. כל שבט קיבל את נחלתו לפי אבני החושן. ארץ ישראל חולקה לנחלות שבטי ישראל. רק ירושלים לא חולקה לשבט מסוים.
 
  1. ירושלים כמרכזה של ארץ ישראל – ארץ הקודש
ירושלים יועדה להיות עיר קדושה שבליבה (בהר הבית) יוקם בית המקדש שבו מתקשרים עולי הרגל לקב"ה. חלפו כ-450 שנה מיציאת מצרים עד שהושג היעוד האלוקי של ירושלים להיות עיר קדושה שבמרכזה בית המקדש.
דוד המלך בא לעולמנו כדי לאחד ולהנהיג את עם ישראל במטרה להפוך את ירושלים לעיר קודש, בירת עם ישראל העם הקדוש וכדי להקים את בית המקדש בהר המוריה בלב ירושלים. תכניתו של דוד המלך להקים את בית המקדש נעצרה  על ידי הקב"ה ששלח את נתן הנביא לבשר לדוד המלך שהוא לא יבנה את בית המקדש הראשון אלא שלמה בנו.
 
  1. הקמת בית המקדש הראשון ע"י שלמה המלך
בית המקדש הראשון הוקם על ידי שלמה המלך בנו של דוד המלך. היתה זו תקופת פריחה ושפע בלתי רגילים. ירושלים שבמרכזה הוקם בית המקדש הפכה לעיר מרכזית מאד בתקופת שלמה המלך. בשלושת הרגלים פסח, שבועות וסוכות נהרו מליוני עולי רגל ישראלים לירושלים.
 
  1. התחלת הקלקולים – ירבעם בן נבט מפלג את העם
לקראת סיום מלכותו של שלמה המלך, שמלך 40 שנה, החלו קלקולים  שגברו עד שהביאו לפילוג נורא בעם ישראל. ירבעם בן נבט מרד במלכי בית דוד ופילג את העם. עשרה שבטים כולל אפרים שבטו של ירבעם בן נבט התפלגו ויצרו את ממלכת ישראל וירבעם בן נבט היה המלך הראשון. שבט יהודה ושבט בנימין נשארו נאמנים למלכי בית דוד ויצרו את ממלכת יהודה.
ירושלים כבר חדלה להיות בירת כל עם ישראל. ירבעם בן נבט הציב עגלי זהב, עבודה זרה, בדן ובבית אל ומנע בכוח מעולי רגל במלכותו ישראל לעלות לבית המקדש בירושלים ברגלים  פסח, שבועות וסוכות.
הפילוג הנורא שעשה ירבעם בן נבט בעם ישראל הכתיר אותו בתואר המפוקפק של מלך שאין לו מקום בעולם הבא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב' עמ' א).
ירושלים שהיתה בשיא גדולתה בימי דוד ושלמה כבר לא חזרה למעמדה זה עד ימינו אנו. בעתיד בעת הגאולה היא תחזור לגדולתה ותהפוך למרכז העולמי לכל תושבי תבל.
 
  1. עם ישראל גולה ובית המקדש הראשון נחרב
נמשיך בתיאור ההיסטורי של מעמדה העולמי של ירושלים.
חטאי בני ישראל גברו עד שהחליט הקב"ה להגלותם. ממלכת ישראל, עשרת השבטים, גלו ראשונים ומאז נעלמו מעיננו לארצם המסתורית.
ממלכת יהודה הכוללת את שבטי יהודה ובנימין גלתה כ-200 שנה אחרי גלות עשרת השבטים  והתפזרה בעולמנו. כמעט ואין ארץ בעולמנו שלא הגיעו אליה יהודים.
 
  1. בנית בית  המקדש השני והגלות השניה
לאחר 70 שנה בדיוק התקבל הרישיון מדריווש השני, בנם  של אחשוורוש ואסתר המלכה, לבנות את בית המקדש השני. הוא נבנה אולם  קדושתו לא היתה כקדושתו בבית הראשון. אמנם מבחינה חזותית היה בית המקדש השני שבנה הורדוס מרשים יותר מבית המקדש הראשון, אולם מבחינה רוחנית היה בית המקדש הראשון קדוש יותר. כ-420 שנים עמד הבית השני ובשל מלחמת אחים ושנאת חינם נחרב בית שני בידי הרומאים והיהודים יצאו לגלות שניה וממושכת שנמשכה כמעט אלפיים שנים. באיור 5 נראה בית המקדש השני שבנה הורדוס והר הבית. האיור הוא שחזור מדויק שנעשה ע"י מומחי "מכון המקדש" בירושלים על פי מקורות יהודיים מוסמכים.
 
3.7      תחילת הגאולה – שיבת ציון וקיבוץ גלויות בתקופתנו
הגלות נמשכה כ-1800 שנים ולפני כ-150 שנה  החלו היהודים לחזור לארצם הקדושה ארץ ישראל. בתחילה היה זרם העולים דליל מאוד. רק בודדים עלו לארץ. עם חלוף הזמן גבר זרם העולים וארץ ישראל החלה להתמלא יהודים.
גם בירושלים התיישבו יהודים. בתחילה בעיר העתיקה ולפני יותר  מ-100 שנים החלו יהודים לצאת מחומות העיר העתיקה ולישב  שכונות רבות בירושלים רבתי. ההתיישבות נמשכה גם בכל חלקי הארץ, מאות ישובים הוקמו.
 
  1.       הקמת מדינת ישראל בתש"ח 1948
בשנת תש"ח 1948 הוכרזה הקמת מדינת ישראל, פרצה מלחמת העצמאות. היהודים ניצחו את ערביי הארץ ואת הצבאות הסדירים של מצרים, סוריה, ירדן, לבנון ועירק שנלחמו בם. הוקמה מדינת ישראל.
בפעם הראשונה לאחר כ-1880 שנה זכו היהודים לחזור לארצם ארץ ישראל ולהקים מדינה עצמאית – היה זה שלב חשוב מאוד במהלך הגאולה. כיום אנו מציינים זאת על ידי יום העצמאות, הנחגג כל שנה בה' באייר  מועד הכרזת מדינת ישראל.
ירושלים היתה חצויה. חלקה המערבי נשלט על ידי מדינת ישראל הצעירה וחלקה המזרחי ע"י מדינת ירדן. במלחמת העצמאות נערכו קרבות קשים מאוד בירושלים וסביבתה ובקושי רב עלה בידי צה"ל לשחרר פרוזדור צר המקשר את ירושלים עם שפלת החוף. לבה של ירושלים הר הבית והעיר העתיקה נשארו בידי ממלכת ירדן. ליהודים לא היתה גישה למקומות הקדושים במשך 19 שנים ממלחמת העצמאות בשנת תש"ח 1948 עד שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז 1967.
 
  1.       שחרור כל ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן וירושלים – תשכ"ז 1967
בשנת תשכ"ז 1967 פרצה מלחמת ששת הימים הניסית. במשך 6 ימים הצליח צה"ל לכבוש את כל חצי האי סיני, את רמת הגולן, את "הגדה המערבית" כך נקרא אז השטח בשלטון ממלכת ירדן ממערב לנהר הירדן. גולת הכותרת היתה שחרור חלקה המזרחי של ירושלים משלטון ממלכת ירדן ובמרכזו הר הבית הקדוש.
אירוע הסטורי זה התרחש בכ"ח אייר תשכ"ז, 1967, ואותו אנו חוגגים ביום שחרור ירושלים כל שנה.
הנס היה עצום. בפעם הראשונה לאחר 1897 שנים חזרה שליטה יהודית להר הבית. מרכז העולם כולו הנמצא בהר הבית חזר לשליטת המדינה היהודית מדינת ישראל שיעודה  להפוך למופת ודוגמא לכל האנושות.
 
  1. המצב העכשווי שנת תשע"ה, 2015
4.1      דיון במצב העכשווי בארץ ישראל ובירושלים
כאן עלינו לעצור ולהסביר (לעניות דעתנו) מדוע החליט הקב"ה להחזיר את השליטה על הר הבית וכל ירושלים לידי מדינת ישראל המדינה היהודית.
מדוע למשל לא יכולים היהודים לתקן את העולם כולו ע"י ישיבה בארצות הגויים באירופה, אמריקה, אסיה, אפריקה ואוקיניה – כפי שהיה המצב במשך 1897  שנות הגלות לפני שנת תשכ"ז (1967)?
היו יהודים רבים במהלך הגלות הממושכת (כמעט אלפיים שנה) שקידשו והצדיקו את מצבם כגולים בארצות נכר בטענות שכך הם משפיעים על הגויים ומתקנים אותם. טענה זו נכונה בחלקה כי התנ"ך הפך לספר הספרים והשפיע רבות על הגויים לתקן ולשפר את דרכיהם. גם היהודים בגולה שימשו בהרבה מקומות דוגמא חיובית ראויה לחיקוי והערצה ע"י הגויים.
אולם בהיותם בגלות לא יכלו היהודים  לבטא ולהבליט את הצד הלאומי שביהדות. התורה אינה מכוונת רק לתקן את האדם הבודד. לתורה ישנם מימדים נוספים – התייחסות לקהילה, לציבור אנשים,
 
       
    הר הבית עם כתוביות
 
 
איור 5: שחזור בית המקדש השני שבנה הורדוס. נעשה ע"י חוקרי "מכון המקדש" ע"פ המקורות במשנה, בתלמוד ובכתבי הרמב"ם (מקור: ספר המקדש – מן המשכן  למקדש בירושלים. מאת הרב ישראל אריאל, הוצאת פרסומי ישראל ומכון המקדש).
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


לחיי העיר ולהתנהלות מדינה שלמה. התורה מקיפה את כל צדדי החיים ומנחה את האנושות איך צריך להתנהג בעולם שברא הקב"ה וממשיך לבראו כל יום מחדש.
כשהיהודים היו פזורים בארצות גלותם הם לא יכלו להדגים לעולם כולו איך צריכה להתנהל מדינה שלמה, איך צריכה להתנהל עיר, קהילה וישוב קטן ובודד. כדי להאיר צדדים אלו של החיים היה דרוש       להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. כי מדינה יהודית זו ניזונה בכל רגע מקדושת עם ישראל, מקדושתה של ארץ ישראל ובראש ובראשונה מקדושתה הניצחית של ירושלים. לכן הקים הקב"ה את מדינת ישראל  בשנת ה'תש"ח 1948. ו-19 שנה מאוחר יותר בשנת ה'תשכ"ז 1967 שיחרר את הר הבית , מזרח ירושלים  ושאר חבלי יהודה ושומרון. מעניין, כל הנבואות המתייחסות לגאולה מתארות את עם ישראל יושב בארץ ישראל ואת ירושלים כבירתו. אין אף נבואה בתנ"ך החוזה גאולה עולמית במצב שעם ישראל מפוזר בגולה.
הנבואות החוזות קיבוץ גלויות התממשו כבר. גם הנבואות החוזות הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ללא שלטון זר – התממשו בשנת תש"ח  (1948) עם הקמת המדינה.
הנבואות על ירושלים כבירת המדינה היהודית התממשו בשנת תשכ"ז 1967 עם שחרור ירושלים כולה.
כיום, 48 שנים אחרי שחרור ירושלים עדיין נמצא הר הבית במצב לא נורמלי. הראינו קודם שבהר הבית נמצא מרכז העולם כולו והיא הנקודה הקדושה ביותר בעולם. בעבר הוקמו שם שני בתי מקדש הבית והראשון והבית השני. מדוע מונע הקב"ה שליטה מלאה של מדינת ישראל על הר הבית.
זוהי שאלה טעונת חומר נפץ שננסה להשיב עליה בהמשך המאמר בזהירות ולהתבסס על נבואת ישעיהו.
 
4.2      "הר הבית בידנו" – האמנם?
תיארנו את המציאות של ימינו מאז שנת תשכ"ז 1967 ששוחרר הר הבית בסיסמת הצנחנים בשחרורו -
" הר הבית בידינו ". נכון צה"ל כבש את הר הבית ביום הרביעי של מלחמת ששת הימים אולם מהר מאוד נאלצה מדינה ישראל להעביר את השליטה על הר הבית לידי הואקף הערבי. מצב זה נמשך עד ימינו אלו כבר 48 שנים.
כדי להראות את הפרדוקסליות שבמצב זה נשוטט מעט בעולמנו ונפעיל את הדמיון.
נתאר לעצמנו את אנגליה שמרכזה בבירתה לונדון ושם ישנו שטח מסויים "הסיטי" שבו מתרכזת מרבית הפעילות הפוליטית פרלמנטרית והכלכלית. נעלה בדמיוננו  עתה מצב ש"הסיטי" בלונדון נתפס ונכבש על ידי גרמניה. הכניסה לאנגלים אסורה והגרמנים אומרים "האלט" (עצור בגרמנית) אין כניסה. האם תוכל אנגליה להתנהל במצב זה שמרכז לונדון נשלט על ידי גרמנים? נשוטט עתה בדמיוננו לרוסיה, האם תוכל רוסיה לסבול מצב שסינים שולטים בקרמלין מרכז השלטון ברוסיה? נעבור בדמיוננו לארה"ב, האם ארצות הברית תתפקד כשמרכז העיר וושינגטון – הבית הלבן, הפנטגון, הקונגרס והסנט נשלטים על ידי הרוסים? תארנו מצבים פרדוקסלים אלו כדי להמחיש את המוזרות במצב שבו נמצאת מדינת ישראל כבר 48 שנים מאז תשכ"ז 1967.
מדינת ישראל משגשגת. הכלכלה פורחת, המצב הביטחוני איתן, ישובים ותשתיות מתפתחים בקצב משביע רצון אולם הר הבית איננו בשליטתנו "הר הבית לא בידנו".
תיארנו קודם את חשיבותו ההיסטורית של הר הבית  חשיבות שלא נפגמה ולא השתנתה מאז בריאת העולם שנברא כאמור מאבן השתיה בהר הבית. חשיבותו של הר הבית נצחית ותמשיך ותגדל בעתיד.
מדוע מסכים הקב"ה למצב פרדוקסלי כזה כשכל הארץ מתפתחת כמדינה יהודית מפוארת ומשגשגת ורק מרכזה בהר הבית נמצא בשלטון זרים - הוואקף הערבי?
הפלא ופלא. מצאנו נבואה המתארת מצב פרדוקסלי זה בדיוק מדהים. הנבואה היא נבואתו של ישעיהו בפרק נד' פסוקים יא' – יז'. היא נקראת כל שנה כהפטרת "עניה סערה" לפרשת ראה.
בפסוק הראשון (שם יא) נאמר  "עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה". מפרש מלבי"ם3 (שם) פירוש מדהים החוזה בדיוק את מצבנו כיום: עניה אחר שניבא על העקרה שירבו בניה (ישעיהו מט), זהו משל על קיבוץ הגולה, מצייר כי בעת ההיא עדן (עדיין) לא תהיה ציון (הר הבית) בנויה על תילה והעניה הזאת שהיא ציון עדן (עדיין) תסער בחמת רוחה על שהיא עדן (עדיין) לא  נוחמה. וכן המליץ למעלה (ישעיהו מט,יב ) " הִנֵּה-אֵלֶּה, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ... וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ה' ..." שממליץ ג"כ כי בעת קבוצת הנדחים עוד תשב ציון (הר הבית) חרבה כמו שפירשתי שם. אומר העקרה (ארץ ישראל) כבר מלאה רינה כי רבים בני שוממה (העולים __________________________________________________________________________
3 מלבי"ם – רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל. מגדולי מפרשי התנ"ך בעת האחרונה פעל לפני כ-160 שנה.
   במשך כ-30 שנה פירש את כל התנ"ך פירוש מפורט מאד וחשוב.
לארץ), אבל העניה (הר הבית) עדן (עדיין) סוערה כי היא עדן (עדיין) לא נוחמה הארץ נתמלאה מבני גולה וציון (הר הבית) עדיין לא בנויה, עד כאן לשונו של מלבי"ם.
נפלא, ישעיהו קיבל נבואה זו לפני כאלפיים חמש מאות שנה, מלבי"ם חיבר את פירושו זה לפני כ-160 שנה,
עוד לפני העליות הגדולות לארץ ישראל. אכן ישעיהו מנבא  את המציאות העכשווית ומלבי"ם מפרש את הנבואה.  ארץ ישראל מלאה עולים חדשים וילידי הארץ השמחים בבניינה, אולם, הר הבית (ציון) עדיין לא בידינו למרות שנכבש ע"י צה"ל כבר לפני 48 שנה לערך.
פלא פלאים, נבואה זו כל כך מדויקת וחוזה את מצבנו הנוכחי טרם הגאולה הסופית. עלינו להתעודד מכך שקיימת נבואה החוזה את מצבנו  הפרדוקסלי כיום. זהו סימן ברור לכך שגם שאר הנבואות על הפיכת ירושלים למרכז העולם – יתממשו.
 
5.  עתיד ירושלים המתברר מהנבואות
הראינו בסעיף 3 את ההשתלשלות ההיסטורית שקדמה לשחרור ירושלים בשנת תשכ"ז 1967 במלחמת ששת הימים הניסית. בסעיף 4 ערכנו דיון במצב הנוכחי בעקבות שחרור יהודה ושומרון, ירושלים והר הבית. הצגנו את הפרדוקס שכמעט כל הארץ ממערב לנהר הירדן בשליטתנו אולם הר הבית בשליטת הוואקף הערבי. הר הבית היה בעבר המקום המרכזי ביותר בארץ ישראל, ראו סקירה בסעיף 2, מדינת ישראל זכתה לעצמאות לפני 67 שנה וירושלים שוחררה לפני 48 שנה; המדינה משגשגת ופורחת ולמרות זאת הר הבית נשאר ריק מנוכחות יהודית.
האם מציאות עכשווית זאת תימשך לנצח? כדי לענות על שאלה כואבת זו פנינו לנבואות הכתובות בתנ"ך. הנבואות המתייחסות לגאולה העתידית חוזות את ירושלים כמרכז העולם ובשליטה יהודית מלאה.
נסקור כמה נבואות. הנבואות מצוטטות לפי סדר הופעתן בתנ"ך. לנבואות מצורף הסבר המתבסס על דברי הפרשנים.
 
5.1   נבואותיו של ישעיהו הנביא
פותח ישעיהו הנביא (בפרק ב', פסוקים ב-ד) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית- ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ...  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר- ה' מִירוּשָׁלִָם...  וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. " תיאור נפלא של הגאולה העולמית בימי המשיח (אחרית הימים) כל הגויים יעלו לבית המקדש בהר ציון, שלום עולמי ודעת ה'.
בפרק כז' (יב, יג) מופיעה נבואה מפורסמת על מהלך הגאולה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַחְבֹּט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד-נַחַל מִצְרָיִם; וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  ְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה'  בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, בִּירוּשָׁלִָם". 
בישעיהו נב מתוארת הגאולה. התיאור מתחיל בביטוי "עורי עורי".
"עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן:  לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ--כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא". פסוק נפלא זה (ישעיהו נב, א) מצוטט לרוב בהקשרים שונים – הוא חלק מהפטרת "אנכי אנכי" לפרשת שופטים הרביעית בנבואות שבע דנחמתא. מציין ר' אבן עזרא 4 כי זוהי נבואה לעתיד לבוא ולא על גלות בבל. זאת הוא לומד מסוף הפסוק " לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא" וכתוב "כי מי נח זאת לי" כן נשבעתי והנה היא גזרה לא תתבטל. עד כאן ראב"ע. כלומר שבועתו של הקב"ה שלא יוסיף לבוא בארץ ישראל עוד ערל (נוצרי) וטמא (מוסלמי) היא לעולמי עד כמו שבועתו לנח ובניו שלא יחזור המבול שנית. גם מפרשים מאוחרים יותר סוברים כך. מפרש מלבי"ם 3 (שם) כי "ציון" הכוונה לעיר דוד, בית המקדש הסנהדרין והמלכות שזהו העוז הפנימי ולכן נאמר בנבואה " לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן". אבל בירושלים שהיא כלל העיר שם היו רק הבגדים החיצוניים. בגדי תפארת שהם העושר וריבוי עם, שהיא ההצלחה הגופנית ועל זה אמר " לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ". הבחנה זו בין ציון שהיא המרכז הרוחני, תחוקתי ומלכותי ובין שאר העיר, הנקראת בנבואות ישעיהו – ירושלים, הבחנה זו מלווה את כל פירוש מלבי"ם לישעיהו. ראינו בנבואות אחרות (נד, יא) כי ציון עדיין סוערה ואבלה כי היא שוממה (הר הבית לא בידינו) בעוד כל הארץ וירושלים כבר מיושבת ושמחה.
בהמשך הפסוק ".... לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא" מפרש רד"ק 5– ערל זה מלכות אדום (נוצרים) שהם ערלים ו"טמא" זה מלכות ישמעאל (איסלאם) שהם מראים עצמם טהורים ברחיצת גופם והם טמאים במעשיהם הרעים. ושתי מלכויות אלו החזיקו בירושלים מיום  החורבן ושתיהן נלחמות עליה זמן רב. זו כובשה מזו וזו כובשה מזו (צלבנים, מוסלמים, תורכים, אנגלים). ומיום הגאולה ואילך לא יעברו בה עוד כימי עולם וכן אמר יואל (ד, יז) "וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ, וְזָרִים לֹא-יַעַבְרוּ-בָהּ עוֹד"  עד כאן רד"ק. אכן בשורה נפלאה, יתכן שהקמת המדינה והשלטת שלטון יהודי (אמנם כפוף לגויים) על חלק מארץ ישראל הוא אות מבשר לתחילת הגאולה ושיותר לא ישובו גויים לשלוט בארצנו.
בישעיהו נד מתחילה נבואת "רני עקרה". " רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה..." פותחת הפטרת פרשת כי תצא החמישית בשבע דנחמתא, בישעיהו (נד, א-י). שלושת הפסוקים הראשונים מתארים את התרבותם הפלאית של בני ציון הנחשבת לעקרה. " כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר  ה' ". בטבע הדברים לאשה שוממה (גלמודה) אין בנים ולאשה נשואה יש. אולם בגאולה באופן לא טבעי יתגלו ויבואו המוני בני ישראל לארצם שהיתה שוממה. עד כדי כך תגדל הצפיפות שירושלים וארץ ישראל יתרחבו. " הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ..." (שם, ב) רד"ק מפרש אהלך – ירושלים, יריעות משכנותיך – שאר ערי ישראל.
מלבי"ם מפרש את " אַל-תַּחְשֹׂכִי" בהמשך פסוק ב (שם) – כי תמיד יתרבו הבנים הבאים מחדש וצריך להוסיף תמיד דיורים. לכן בימינו במדינת ישראל, יש להמשיך לבנות ולפתח כי תמיד צפויים גלי עליה חדשים, ובעקבותיהם בעיית שיכון ודיור. גם כיום צפויים גלי עלייה ענקיים מיבשת אמריקה, מבריה"מ לשעבר ואירופה. לכן מנבא ישעיהו בשם ה' את הציווי להמשיך לבנות ולפתח את הארץ כדי שיהיה מקום לעולים החדשים.
בישעיהו ס מתחילה נבואת "קומי אוֹרי" הנקראת כהפטרת פרשת כי תבוא (ס, א-כב) השישית בהפטרות שבע דנחמתא. "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה' , עָלַיִךְ זָרָח" (ס, א) היא קריאה לירושלים להתעודד מצרות הגלות כי הנה הגיע הזמן לגאולה והאור המסמל אותה יפציע בירושלים ואליו יתווסף האור הרוחני מאת ה' (ת' יונתן1, מצודת דוד6, רד"ק, מלבי"ם, שם).
בפסוקים ה-ט (ישעיהו פרק ס) מתואר השפע שיביאו מכל העולם, בעת הגאולה, לכבוד ה' בירושלים. "אָז תִּרְאִי ... כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם ... שִׁפְעַת גְּמַלִּים ... זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ.  כָּל-צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ...  כִּי-לִי אִיִּים יְקַוּוּ...  לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק... לְשֵׁם ה' ... כִּי פֵאֲרָךְ". (שם ה-ט). בפסוקים י-יד מתוארת בניית ירושלים ע"י האומות, כבודה וכבוד ישראל בעתיד. " וּבָנוּ בְנֵי-נֵכָר חֹמֹתַיִךְ, וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ...  וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד ... לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם, וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים.  כִּי-הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא-יַעַבְדוּךְ, יֹאבֵדוּ...  וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ... וְקָרְאוּ לָךְ עִיר  ה'....". (שם, י-יד). וממשיך לתאר את כבוד ירושלים וישראל בעתיד: "... וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם... וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם...  תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב...  לֹא-יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ...  וְהָיָה-לָךְ  ה' לְאוֹר עוֹלָם... וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר.  הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף, וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם; אֲנִי ה' , בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". (שם, טו-כב)
כל אומות העולם ישרתו את בני ישראל בירושלים. הכל יתעלה, הנחושת תהפוך לזהב, הברזל  לכסף ועוד. הכל יואר באור ה' שלעומתו לא יהיה יותר צורך באור השמש והירח. כל עם ישראל יהיו צדיקים שבהם יתפאר ה'. ולבסוף הביטוי המצוטט לרוב  " אֲנִי ה' , בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" כלומר ה' מבטיח: זכו אחישנה לא זכו בעיתה (רש"י, שם). כלומר, אופיה של הגאולה תלוי בזכויות עם ישראל, אם יעשו את רצון ה' תמומש הגאולה ואף תזורז.
בישעיהו פרק סה' בפסוק יז מתחיל תיאור השפע האלוקי בעת הגאולה. " כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה... כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת-יְרוּשָׁלִַם גִּילָה, וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ... וְלֹא-יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד, קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה. לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, עוּל יָמִים וְזָקֵן, אֲשֶׁר לֹא-יְמַלֵּא, אֶת-יָמָיו:  כִּי הַנַּעַר, בֶּן-מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהַחוֹטֶא, בֶּן-מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל". (סה, יז-כ). רד"ק, מצודת דוד ומלבי"ם מפרשים " שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה" כמציאות חדשה שתיווצר. מציאות של שמחה עולמית. מלבי"ם מרחיב בציינו כי השמים והארץ המקוריים נבראו בטבע שלא יתכן שיהיה רק טוב תמידי ללא רע. אולם בעתיד לבוא ישררו רק שמחה וטוב ללא רע כלל. לכן הביטוי שמים וארץ חדשים – כי הטבע  ישתנה לטובה. רש"י מוסיף פירוש אחר: "שמים חדשים"
__________________________________________________________________________
4  ר' אבן עזרא – רבי אברהם בן עזרא מגדולי מפרשי התנ"ך
5  רד"ק – רבי דוד קמחי מגדולי מפרשי הנביאים וכתובים  (נ"ך) ידוע גם כמדקדק גדול בלשון העברית. חי
     בתקופת הראשונים.
1  ת' יונתן – תרגום רבי יונתן בן עוזיאל. התרגום לארמית הוא גם פירוש. ר' יונתן בן עוזיאל חי בתקופת
       התנאים.
6  מצודת דוד – פירוש חשוב על נביאים וכתובים שחובר  על ידי הרב יחיאל הלל לפני כ-250 שנה .הוא 
    מופיע ברב מהדורות ספרי נביאים וכתובים המפורשים.
– יתחדשו  השרים שלמעלה ויהיו שרי ישראל עליונים ושרים אחרים תחתונים וכן בארץ. כלומר שינוי הטבע יתבטא בכך ששר ישראל – הכוח הרוחני של ישראל ישלוט בעליונים ובתחתונים.
מפסוק יח' מתרכזת הנבואה בירושלים שתתמלא שמחה גילה ומשוש. התיאור המוחשי ביותר מתייחס לפלא ביולוי של אריכות חיים מופלאה. אם ימות אדם בן 100 שנים יאמרו עליו – נער מת (כלומר הזקנים יחיו הרבה יותר מ-100 שנה). פסוקים כא'-כד' מתארים שלמות גשמית " וּבָנוּ בָתִּים, וְיָשָׁבוּ; וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְאָכְלוּ פִּרְיָם" (סה, כא) בא בניגוד לנבואות החורבן שאז יבנו בתים וזר ירשם יטעו כרמים וזר יאכל את פרים. " כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה', הֵמָּה, וְצֶאֱצָאֵיהֶם, אִתָּם" (סה, כג). והפסוק המופיע גם בתפילות עם ישראל        " וְהָיָה טֶרֶם-יִקְרָאוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה; עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וַאֲנִי אֶשְׁמָע" (סה, כד).
בישעיהו סו מופיעה הנבואה "השמים כסאי" הנקראת כהפטרת ראש חודש שחל בשבת. הנבואה מתחילה בגנות ומסיימת בשבח. הסיום הנפלא של נבואה זו:  "וְהֵבִיאוּ אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה'...  עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם..." (סו, כ). ואף מהגויים הצדיקים יקח ה' לכהנים ולויים (שם, כב). וכמו שאמר בפרק סה' פסוק יז' " כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה..." כך יקרה עם בני ישראל: "... כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם, וְשִׁמְכֶם" (סו, כב). ולסיום נבואה נפלאה זו: " וְהָיָה, מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, וּמִדֵּי שַׁבָּת, בְּשַׁבַּתּוֹ; יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר ה'" (סו, כג). כל יושבי תבל יעלו כל שבת וראש חודש להשתחוות לקב"ה בהר ציון בבית המקדש .
נבואה נפלאה זו נקראת כל ראש חודש שחל בשבת במשך אלפי שנים בעם ישראל ויש בה תקווה עצומה ובשורה עולמית ובה מסתיים ספר ישעיהו.
 
5.2  נבואותיו של ירמיהו הנביא
בירמיהו ג מופיעה קריאה לעשרת השבטים, שגלו כבר 200 שנה לפני כן, לחזור בתשובה: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה, וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם- ה' --לוֹא-אַפִּיל פָּנַי, בָּכֶם:  כִּי-חָסִיד אֲנִי נְאֻם-ה', לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם" (ירמיהו ג, יב). ובהמשך: "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים ... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, צִיּוֹן...  בָּעֵת הַהִיא, יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה', וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל-הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה', לִירוּשָׁלִָם... בַּיָּמִים הָהֵמָּה, יֵלְכוּ בֵית-יְהוּדָה עַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְיָבֹאוּ יַחְדָּו, מֵאֶרֶץ צָפוֹן, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם" (שם, ג, יד-יח). זוהי נבואת גאולה על תנאי שישובו עשרת השבטים אל  ה'. תאור הגאולה העתידית בנבואה זו דומה מאד לנבואות שאר הנביאים כלומר – ירושלים תהיה מרכז עולמי לכל הגויים, כל 12 השבטים (ישראל ויהודה) יחזרו לארץ ישראל בגאולה העתידית.
בירמיהו לג מבטיח ה' לבנות את ירושלים שוב ולהרים את קרנה (מתקיים בימינו!) וכן לגדל את  משיח בן דוד ולהחזיר כוהנים ולויים לעבודתם. כל זה תלוי בכך שבני ישראל ישמרו את הברית עם הקב"ה: "... אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה--חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי" ( לג, כה). 
 
5.3  נבואותיו של יחזקאל הנביא
יחזקאל החל את נבואתו בארץ ישראל. הוא גלה עם גלות יהויכין והמשיך לנבא בבבל. יחזקאל מנבא בפירוט רב על העיר ירושלים, על ארץ ישראל ועל בית המקדש השלישי העתידי. נבואתו על בית המקדש העתיד להיבנות בירושלים היא המפורטת ביותר בתנ"ך והיא זכתה לפירושים רבים.
 
5.4  נבואותיו של יואל הנביא
הגאולה ביואל היא על תנאי. אם ישובו העם בתשובה מובטח להם שפע גשמי רב. אולם בפרק ג' ישנו חידוש – גם שפע רוחני יהיה בגאולה! "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ" (ג, א). לא רק בני ישראל יזכו לנבואה וחזיונות – גם העבדים והשפחות: "וְגַם עַל-הָעֲבָדִים, וְעַל-הַשְּׁפָחוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי"    (שם, ב).
בסוף פרק ג' מופיע פסוק המצוטט למכביר "וְהָיָה, כֹּל אֲשֶׁר-יִקְרָא בְּשֵׁם  ה'--יִמָּלֵט:  כִּי בְּהַר-צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר ה', וּבַשְּׂרִידִים, אֲשֶׁר  ה' קֹרֵא". (ג, ה). רבים דרשו פסוק זה גם בעת צרה וטענו שהפליטה תהיה בהר ציון ובירושלים.
נבואת יואל בפרק ד' מצוטטת בהרחבה "וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי  ה' אֱלֹהֵיכֶם, שֹׁכֵן, בְּצִיּוֹן הַר-קָדְשִׁי; וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ, וְזָרִים לֹא-יַעַבְרוּ-בָהּ עוֹד".( ד, יז). הבטחה שירושלים לא תיכבש יותר ועם ישראל ישלוט בה עולמית. " וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב, וְכָל-אֲפִיקֵי יְהוּדָה, יֵלְכוּ מָיִם; וּמַעְיָן, מִבֵּית ה' יֵצֵא, וְהִשְׁקָה, אֶת-נַחַל הַשִּׁטִּים" (שם, יח). הנביא מנבא שפע גשמי רב בישראל ומעין שיצא מבית המקדש העתידי. נבואה זו חוזרת אצל מספר נביאים. ולסיום "וִיהוּדָה, לְעוֹלָם תֵּשֵׁב; וִירוּשָׁלִַם, לְדוֹר וָדוֹר" (שם, כ). יהי רצון שנזכה לכך.
 
5.5  נבואת מיכה הנביא
פרק ד' במיכה מתחיל בנבואה מפורשת לאחרית הימים: " וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית- ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו, עַמִּים" (ד, א). כמעט ואין צורך לפרש את דברי הנביא. אכן פסוק זה מופיע בסידור התפילה ומבטא תקווה עצומה.
בפסוק הבא (שם, ב) מתואר המחזה המרהיב "... כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם". כל העולם יכיר בגדלות התורה ובעם ישראל כעם התורה.
 
5.6   נבואת חגי הנביא
בפרק ב' פסוק ו' בנבואת חגי הנביא מתחילה נבואה המתייחסת לכבוד הבית האחרון (העתידי). הנבואה מתחילה בפסוק ו' "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, עוֹד אַחַת מְעַט הִיא; וַאֲנִי, מַרְעִישׁ אֶת-הַשָּׁמַיִם... וְהִרְעַשְׁתִּי, אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם, וּבָאוּ, חֶמְדַּת כָּל-הַגּוֹיִם...  לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב...  גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן--אָמַר,  ה' צְבָאוֹת; וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם, נְאֻם  ה' צְבָאוֹת". (ב, ו-ט). מפרש מלבי"ם שכל הנבואה נאמרה לאחרית הימים. "עוד אחת" מפרש כתוספת רוח שישרה ה' בעם ישראל שרק בזכות זה תבוא הגאולה, זוהי רוח חכמה ובינה ורוח דעת ויראת ה' ומטוב המעשים. רוח זאת תרעיש את היקום ותביא גאולה. אף הגויים ירעשו ויביאו מנחה לה' (כפי שחוזה גם ישעיהו). הקב"ה ימלא את הבית האחרון בכבוד ויציף את ירושלים בכסף וזהב כי כולם יכירו שהכסף והזהב שייכים לה' ויביאו מנחה להר הבית. " לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב..." (ב, ח). מכאן גם ברור שפסוק ט' " גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן..." מתייחס לבית המקדש העתידי שבו מדברת כל הנבואה (ב, ו-ט), עד כאן מלבי"ם.
 
5.7  נבואותיו של זכריה הנביא
בזכריה פרק ח' מופיעה נבואת נחמה נהדרת על העתיד לבוא " כֹּה אָמַר,  ה' צְבָאוֹת, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם..." (שם, ד). הברכה היא בכך שהזקנים והזקנות לא יאלצו לשבת בבית מרוב חולשה כנהוג בימינו, אלא, באחרית הימים יהיה לזקנים ולזקנות כוח לצאת החוצה, לרחובות וזוהי אכן תקווה גדולה. ומוסיף מלבי"ם נופך בפירושו באמרו שהשלום באחרית הימים יהיה גדול כל כך עד שגם הזקנים והזקנות החלשים יוכלו לצאת לרחובות ללא חשש. ובהמשך "וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ, יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים, בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (שם, ה). מפרש מצודת דוד כי גם זה מסימני השפע – ריבוי ילדים שישחקו ללא חשש ברחובות.
" הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ" (ח, ז). קיבוץ הגלויות יהיה ממזרח (עשרת השבטים, לפי מלבי"ם וממערב (שבטי יהודה ובנימין – מלבי"ם). " וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים--בֶּאֱמֶת, וּבִצְדָקָה" (ח, ח). ומעיר מלבי"ם שיש כאן תנאי של הקב"ה – אם תשמרו אמת וצדקה – אביא אתכם באחרית הימים לירושלים.
בסוף נבואת זכריה (יד, טז-יז) מופיע חיוב אלקי שכל העמים יעלו להר הבית להשתחוות לפני הקב"ה ולחוג את חג הסוכות. "וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ  ה' צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.  וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ, אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לְהִשְׁתַּחֲוֹת, לְמֶלֶךְ  ה' צְבָאוֹת--וְלֹא עֲלֵיהֶם, יִהְיֶה הַגָּשֶׁם" (זכריה יד, טז-יז).
עתידה המזהיר של ירושלים כמרכז עולמי מתואר בהרחבה בנבואות שצוטטו כאן ובנבואות נוספות שלא צוטטו.
 
6. סיכום
הנבואות חזו במדויק את תהליך קיבוץ הגלויות לישראל שנמשך כ-150 שנה; את הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל בשנת תש"ח 1948; את שחרור הר הבית, ירושלים המזרחית ושטחי יהודה ושומרון בשנת תשכ"ז 1967. יתר על כן נבואת ישעיהו (נ"ד, י"א – י"ז) חוזה במדויק את המצב הפרדוכסלי בו אנו נמצאים כיום בשנת תשע"ה, 2015 כשמדינת ישראל חזקה ומשגשגת והר הבית שלכאורה בשליטתנו – אינו בשליטתנו.
עלינו להתנחם בכך שכיוון שהנבואות חזו במדויק את תהליך שיבת ציון והקמת מדינת ישראל – יתקיים גם העתיד הצפוי לנו מהנבואות שהר הבית יהפוך למרכז לכל תושבי תבל.
o edit text click here to edit text.
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט

בבעלות ד"ר עפרה קינן
כל הזכויות שמורות @ לעפרה קינן
 www.make-mymuseum.com
 
לייבסיטי - בניית אתרים