י ה ו ד ה ג ו ר - א ר י ה
יליד בסרביה – רומניה, 1934. ניצול השואה. בילדותו גורש למחנה ריכוז רומני בטרנסניסטריה והיה כלוא בו שלוש וחצי שנים.
מגיל נעורים בארץ. היה חבר קבוצת אלומות, עד פירוקה, בשנת 1968.
באלומות החל את פעילותו הספרותית בכתיבת שירה, פירסום בכתבי-עת ספרותיים, וכן היה בין ראשוני חוגי הספרות הבינקיבוציים, ביוזמתה של פניה ארצי.
בהיותו חבר קבוצת אלומות יצא לאור ספרו הראשון, "זערורים – שירים בתכלת", ובו השיר "כפל", שהולחן בידי נחום היימן ומושר בפי חוה אלברשטיין, מראשית הקריירה שלה כזמרת ועד ימינו אלה.
באלומות עסק יהודה גור-אריה בנושאי תרבות. היה חבר ועדת התרבות, כותב ועורך של עלון הקבוצה "בביתנו".
לאחר-מכן שימש ככתב ועורך בשבועון התנועה [חבר הקבוצות], "אגרת לחבר".
לאחר התפרקות אלומות התיישב עם משפחתו בגבעת-שמואל.
בוגר החוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב.
היה עורך במדור הספרותי של העיתון "מעריב", עד פרישתו (1992).
כותב שירה, פרוזה (סיפורים) ורשימות ספרותיות, וכן מאמרים פובליציסטיים בעיתונות העברית והיידית.
מתרגם מן השפות: יידיש, רוסית ורומנית. תירגם עד כה כ-35 ספרים, וכן כ-120 תירגומים אחרים, בכתבי-עת.
עורך כתבי-יד, ספרים ועבודות מחקר אקדמיות בעברית.
יצירות מפרי עטו מתפרסמות בבמות הספרותיות השונות בארץ. כ-140 פירסומים עד כה.
זכה בפרס שָׂרַת המדע והאמנויות למתרגמים, תשנ"ה – 1995, על תירגום מיידיש לעברית.
זכה בפרס ע"ש יעקב פיכמן, תשס"ב – 2002.
זכה בפרס ע"ש דוד הופשטיין לשנת 2006, מטעם הרשות הלאומית לתרבות יידיש ואגודת סופרי ועיתונאי יידיש, על כלל יצירתו ופעילותו למען תרבות יידיש.
חבר אגודת הסופרים העברים.
ספריו:
"זַעֲרוּרִים – שירים בתכלת" (מיניאטורות) – הוצאת מחברות לספרות (1966);
"שבחי הקיץ" – שירים – הוצ' עקד (1978);
"תעלולי טלי" – סיפורים לילדים – הוצ' ספרית פועלים (1983);
"תעודת מעבר" – שירים – הוצ' עקד (1988);
"מצב צבירה" – שירים – הוצ' ספרית פועלים (1994);
"ריח אורנים" – סיפורים – הוצ' עקד (1999);
הספר תורגם לאיטלקית וראה אור באיטליה, בשתי מהדורות (2002, 2004).
"צבעי פרפר" – שירים ועוד – הוצ' כרמל (2006).
"שלוות שישבת" – סיפורים– עומד לראות אור.
כֵּפֶל
מילים: יהודה גור-אריה
לחן: נחום [נחצ'ה] היימן
שׁרה: חוה אלברשטיין
מִישֶׁהוּ בּוֹכֶה בִּי,
מִישֶׁהוּ בִּי רָן.
מִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ בִּי
בְּלִי יֵדַע לְאָן.
מִישֶׁהוּ גּוֹנֵחַ,
מִישֶׁהוּ צוֹהֵל;
אִישׁ בִּי מִתְיַפֵּחַ,
אִישׁ בִּי מִתְהוֹלֵל.
מִישֶׁהוּ בִּי יֶלֶד,
מִישֶׁהוּ בִּי סָב.
מִישֶׁהוּ לִתְכֵלֶת
בִּי נוֹשֵׂא עֵינָיו
מַשֶּׁהוּ הוֹמֶה בִּי
חֶרֶשׁ, וּמַמְתִּין.
וַאֲנִי יוֹדֵעַ
וְאֵינִי מֵבִין.
מתוך: "זערורים – שירים בתכלת" 1966
