השבת. מאת אלחנן, מתוך קובץ "בהר" 1943

מאוספה של חמוטל קציר-ליב

השבת יום המנוחה בעל הערך הסוציאלי והמסורתי הגדול מן ההכרח שימצא את תיקונו במשק הקיבוצי. יש להפכו מ"היום המשעמם ביותר" ליום המעניין ביותר, למאורע השבוע, למלאו תוכן חדש ולתת לו גם דמות ראויה לערכו.

שבת - אחד מערכי היהדות היקרים ביותר; אחד מהזכרונות הנעימים שנשארו מבית אבא-אמא; אחד מקדשי האומה הישראלית המתקדמים ביותר - ראוי לתשומת לבנו - לתיקון המעוות.

הישגי קבוצתנו רבים כאן וברצוני לציינם: חדר האוכל הערוך חגיגית; המפות הלבנות; שירי השבת המושרים זה 6-7 שנים (כוונתי לשירי שבת ומנגינות חסידיות המושרים על"י הקבוצה כולה) ואני מדגיש: מושרים ולא "מוצעקים"; ואין משוחחים בשעת השירה, ואין קוראים ספר ועתון בקרן זוית, ברכת הנרות הקבועה והדלקתם: הקראה קצרה מענייני דיומא והתחלת הארוחה המשותפת - כל זה מצטרף להרגשה חגיגית למעט "העלאת הנשמה", ללכוד של ברכה וחג. עת מקשיבים כולם לשירה השקטה, לברכת הנרות שתוכנה רצוף שאיפה לאור: "אילו שבע שמשות, אל במרום תלית / נפשי סבאת האור לא יכלת רוית / רבה אורים, אל נאור, הב אור!"

אלחנן, בהר, הוצאת קבוצת הנוער העובד "אלומות", פוריה, אב תש"ג, עמ' 21-22

הוקלד ע"י עפרה קינן 31.08.07