|
השיחות השנתיות כדרך ביטוי לראש השנה וליום הכפורים בקבוצת אלומות
עפרה קינן
מנהלת ואוצרת המוזיאון הוירטואלי "אלומות שלנו"
www.e-mymuseum-alumot.com*
לכל מאורע הכי קטן בחיינו צריכים לחפש צורה...
מן העלון הראשון המצוי בידינו משנת תרצ"ט, (1939) עולה במלוא חריפותה שאלת התרבות כמרכיב מרכזי ביצירת הקבוצה. בולטת מאד התחושה של חיפוש דרך, של צורך, רצון ונסיון לבנות מבנה תרבותי משמעותי על מנת שניתן יהיה ליצור חברה חדשה וראוייה. בדברי רבים בולטת התחושה כי ניתקנו מן העבר, מבית אבא, מן המסורת היהודית אך לחוף מבטחים אחר לא הגענו. כפי שכותב יאיר באותו עלון: "רבים הקשיים וההתלבטויות בעצוב סגנון חיים והוי לחיים התרבותיים לעם אשר מחדש היום את חייו. והקושי גדול יותר בפרט לחלק הזה שבעם במרד במסרת אבותיו ולא קבלה כדרכו....עזבנו מסורת רבת שנים אשר כשהיא לעצמה יפה ורבת תוכן אבל אינה מתאימה כבר כיום לרוחנו והשקפותינו, עזבנו דרך סלולה ולדרך חדשה לא הגענו, כל חג היה בשבילנו חדש, ולכל מאורע הכי קטן בחיינו היינו צריכים לחפש צורה....."
"(יאיר (?)"ניב חיינו", עלון קבוצת הנוער העובד "אלומות", חבר הקבוצות, 1939, ללא מספרי עמודים).
במיוחד בולט ת ההתלבטות הנוגעת לחג השנה, או במילים אחרות לראש השנה ויום הכיפורים. ראש השנה נחגג במסיבת חג, שתכנה איננו בהיר מן הנתונים, אך נתלוו אליו, בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים עשיית חשבון נפש בפרהסיה. חשבון הנפש היה בעיקרו חשבון נפשה של הקבוצה, במה התקדמה ובמה נעצרה, עלו בו שאלות קיום יסודיות שלא נהגו לדון בהן במהלך השנה. כפי שמתבטא יאיר: "אבל למשל בחג השנה (ראש השנה כנראה), למרות התוכן המתאים שניתן למסיבה, למרות המנהג הנהוג בקבוצה לעשות את חשבון היחיד ואת חשבון הקבוצה במשך השנה החולפת היה מורגש חוסר רב בבטוי בכתב של החברים. בטוי אשר יתן נסוח מרחיק ומעמיק, נסוח מחשבתי של כל הדברים הנדונים בשיחות השנתיות, נסוח זה יכול להעלות את הדברים הקטנים לנבו יותר גבוה (שם, שם).
כך הפכו "השיחות השנתיות" לביטוי היהודי הנעלה ביותר בקבוצה, למעשה היתה זו מעין אמירת סליחות פומבית, לעיתים קצרה במהלך ערב אחד, לעיתים התארכה למספר ערבים. מעניין לציין כי חברי אלומות, באותה תקופה בראשיתית מבחינתם, מודעים היטב לפן היהודי שבשיחותיהם. כך אומר אברהם ס. (סלע?) " דומים אנו ליהודי אדוק העושה את חשבון נפשו "מכה על חטא" ומתוודה בפני בוראו על פשעיו. אנו מתודים לפני עצמנו ומעלים גם את הטוב, כי אסור להעלים את ההישגים הרבים שהשגנו. התבגרנו..." (
(אברהם ס., "מתוך השיחות השנתיות" "ניב חיינו" קבוצת הנוער העובד אלומות, זכרון יעקב, ת"ש, ללא מספרי עמודים).
המצב החיצוני היה בעל השפעה רבה על השיחות השנתיות. כך נפתחו השיחות בראש השנה ה'ת"ש, (ספט. 1939) ברושם העצום שעשתה פתיחתה של מלחמת העולם השנייה על החברים. " אנו פותחים את שיחותינו השנה, רושם התוהו ובוהו העולמי האופף סביבנו, ואנו צריכים לעמוד בפני כל הדברים האלה ולבדוק את מעשינו בכנות רבה". אמר אריה א. (אדלר?). ומדגיש בהמשך דבריו על הצורך לשמור על הגיבוש הרעיוני של הקבוצה, ולפעול בתבונה וללא התלהבות מקרית. המאבק על עבודה עברית, ושמירת זכויות הפועל העברי במושבה, שחברי אלומות הם המובילים שלו, מצטיירת במלוא חריפותה בדבריהם של זאב בן-עמי, ושל שלמה (?)".......זאת היא מלחמה לזכויות הפועל העברי במושבה זאת, היא מלחמת כל המעמד כ(ו)לו ואנחנו חלוציו" (זאב, שם, שם).
השאלות הפנימיות של חיי הקבוצה נידונות בדברי מספר חברים. לדוגמה: "ערך השיחות השנתיות הוא באמת דין הקבוצה לעצמה, והשאלה נשאלת עד כמה הצלחנו לחתור לקראת חיי קבוצה מושלמים. בחיפוש נתיב חברותי ותרבותי לקבוצה, חסרה לנו דיה ההרגשה של חוליה בתנועה" (יהודה א. (אילוני?), שם שם).
מסכם את הדברים, בדגש על המאבק בה נתונה הקבוצה, והצורך לעמוד איתנים במאבק זה אלחנן (ישי) : " אנו נמשיך במלחמה, עלינו להמשיך בלי לאות להתכונן מבחינה נפשית וחברתית לעמוד בנסיון" (אלחנן, שם, שם).
מדברים אלה עולה תמונה ברורה של דיונים מעמיקים על הכל בכל. החל מבעיות חיצוניות שלחברי הקבוצה אין כל דרך להשפיע עליהם ועד שאלת "דין הקבוצה לעצמה" כלומר דיון פנימי על ההישגים והכשלונות בחתירה לקראת חיי קבוצה. הבלטת האין על רקע המעטת היש משתקפת בדברי שלמה: "אדם זר כי יזדמן כאן יחשוב: אנשים משונים המה והצדק אתו, הלוא כה הרבה בקורת אפשר לשמוע מפי החברים....למה לא נספר על הישגינו, האם מעטים הם?" (שלמה (?), שם, שם).
|
