|
ראיון מונחה עם חווה לייכטונג (שטקלמאכר)
השבים ב24/06/07 עורכת הראיון: ד"ר עפרה קינן
חווה לייכטונג, מראשוני קבוצת אלומות
.
פרטים אישיים:
שם; חווה לייכטונג (שטקלמכר)
כתובת: רמות השבים
:
הקשר בינך לבין קבוצת אלומות:
מתי הגעת לאלומות? הייתי שייכת לחוג הצעיר בבן-שמן, החוג שיועד להשלים את הבוגרים שהקימו את קבוצת אלומות. הגעתי לאלומות, בזכרון יעקב, ב-1938.
אברהמל'ה היה שייך לגרעין "פיסטוק", הגרעין שיסד את גשר. אבל היו לו בעיות עיניים קשות, הוא חי תקופה מסויימת בירושלים על מנת להתרפא אצל הרופא ד"ר פייגנבאום. עם עליית הגרעין לגשר, הוא חיפש קבוצה הנמצאת במקום גבוה ופחות חם.לכן הוא הגיע לאלומות בתקופת זכרון יעקב.
מה היו המניעים שלך להגיע לקבוצה?
כאמור אנחנו היינו מיועדים להשלים את קבוצת אלומות שהוקמה על-ידי חניכי בן-שמן. לאחר בן-שמן הייתי שנה בבית, להרחבת ההשכלה, והחוג היה בגבע בהכשרה. יחד אתי הגיעו יעל (זייז'יק) ושרה הקסנר-אלון.
כמה שנים היית באלומות?
כ-30
מתי עזבת את הקבוצה?
כאשר הקבוצה התפרקה.
מה היו נסיבות עזיבתך?
מאד הצטערתי על הפירוק.אך זה לא נפל עלי בהפתעה גמורה. בדמיוני הרבה פעמים עזבתי לפני שהגיע העזיבה של ממש. הייתי נורא קשורה לנוף, גם את חיי הקיבוץ די אהבתי, הוא שיחרר אותי ממשק בית שאינני אוהבת כל-כך.
מצד שני הפירוק איפשר לנו, לאברהמל'ה ולי, התחלה חדשה. עבודה חדשה, ניהול משק בית. כל החיים אחרים ומעניינים. היה עלינו ללמוד להסתדר כלכלית. עבדנו מאד קשה, קיבלנו, ברמות השבים לולים לתחזוקה בנוסף ללול שהיה שלנו. בשביל הפרנסה לא עושים חשבון ועובדים בכל מה שניתן. את העופות שאי אפשר היה לשווק שחטתי ובישלתי לנו למאכל.
מבחינה חברתית נשארנו די מנותקים. הקירבה האמיתית נשארה לאנשי אלומות.
עבודה:
תאר בקצרה את העבודות שעבדת בהן בעיקר בתקופת היותך באלומות? (השתדל לספר באופן צבעוני, כולל תחושותיך כלפי העבודה, כלפי האנשים שעמם עבדת וכו,)
בהתחלה עבדנו אצל האיכרים. אני עבדתי בזמירה, בפרדס, במשק בית (היה נורא). היה לנו הסדר עם רופא השיניים של המושבה זכרון יעקב שאנחנו נתנו עבודה, לטפל בבית ובתינוקות שלו, תמורת טיפול שיניים לחברי אלומות.
אברהמל'ה בא ממשפחה שכולם עבדו יחד. לאבא שלו הייתה נגריה. קיים אפילו מכתב שאבא של אברהמל'ה שלח אליו ובו הסבר איך לפרק את צריפי הקבוצה בזכרון יעקב על מנת להעביר אותם לפוריה.
ספר מה היו השאיפות המקצועיות שלך והאם הם יכלו להתגשם בקבוצה?
עוד בהיותי נערה בבן-שמן החלטתי להיות חקלאית. בפוריה התחלתי לעבוד ברפת ועבדתי בה כל השנים עד הפירוק. מאד אהבתי את עבודתי.
כיצד הוגשמו שאיפותיך המקצועיות מחוץ לקבוצה?
כל שאיפותי המקצועיות הוגשמו.
חיי החברה והתרבות
אני הרגשתי שחיי התרבות היו דלים. לעיתים הביאו הרצאות, או מופעים קטנים. אני ידעתי להשתמש בכל מה שהובא לעמק הירדן. הלכתי למופעים האמפיתיאטרון בעמק או במקומות אחרים וזה העשיר את חיי התרבות שלי.
מה זכור לך לחיוב ולשלילה מחיי התרבות של קבוצת אלומות? (ערבי ששי, חגים, סרט, נסיעה להצגות)
את עיקר חיי התרבות ובסיסם יש ליחס לבן-שמן. משם לקחנו את קבלת השבת ואת הסעודה השלישית שעשינו. מאד מאד אהבתי את סדר פסח בקבוצה. הוא היה אירוע מאד יפה ומיוחד.
בראאש השנה היו שיחות שנתיות. זה היה אירוע כל-כך חשוב שבראש השנה תש"א, שחלקנו עוד היה במחנה בזכרון יעקב, והשיחות התקיימו בפוריה, נסענו בעגלה עם סוסים חמישה חבר'ה מזכרון לפוריה.
ידענו לארגן חגיגות
באיזו מדה חיי החברה היו גורם מרכזי עבורך בזמן היותך בקבוצה? (תאר ארועים שנשארו חרוטים בזכרונך).
ספר באילו תפקידים בתחום החברה והתרבות לקחת חלק פעיל?
הייתי עסוקה כמעט באופן בלעדי בעבודה, ולא הייתי פעילה בחיי החברה.
חיי משפחה
תאר את חיי המשפחה בקבוצה כפי שהם השתקפו בעיניך.
(זוגיות, נישואין, הפרימוס, ילדים, לינה משותפת, מעמד המטפלת, חברת הילדים).
חיי המשפחה היו שמחים. זוגות החזיקו מעמד עשרות שנים. באלומות הייתה הפקרות אבל היא הייתה לטובה. אצלנו הייתה יותר סובלנות מאשר בקיבוצים אחרים. זה היה לטובה. למרות שהילדים ישנו בבית ילדים כשראינו שלאחת הבנות שלנו קשה יכולנו לקחת אותה לישון בחדר ההורים.
מאז ועד היום
ספר על השפעת תקופת קבוצת אלומות על חייך העתידיים.
קשרים חברתיים
קשרי החברתיים הם בעיקר עם חברי אלומות.
תחושת בגידה
קשרי עבודה
מקור עוצמה או תחושת איבוד זמן
לא הרגשתי איבוד זמן. הרגשתי טוב עם עצמי באלומות ואהבתי לבנות את עצמי ואת משפחתי מחדש ברמות השבים.
ראה את "לנצור בלב חלום", כתבה מיכל שלו, סטודיו צפריר אביב תשס"ו (2006).
תודה מקרב לב
עפרה קינן (צורף) וצוות אתר
|
