עם השיחות השנתיות
מאת יהודה אילוני
מאוספה של עמליה אילוני
הרשימה ללא תאריך; לפי תוכנה, המזכיר את התינוקת הראשונה שנולדה באלומות, נירה של חיה וזאב בן-עמי, בעת ישיבתם בזכרון יעקב, הרשימה מתייחסת לשיחות השנתיות בראש השנה ה'תש', כלומר בספטמבר 1939 (העירה: ד"ר עפרה קינן)
רבה, בכל שנה, הציפייה לקראת השיחות (...) ראש השנה, וזה , אפוא, ברור. ישנו צורך לכל אדם , באשר הוא , לערוך , ויהא זה לפחות פעם בשנה , דין לעצמו, על דרכו שהלך בה, על אמיתותה, ואם קרבה אותו למטרה, אשר הוא שם לנגד עיניו. והוא הדין לגבי חברה, ואולי יותר מאשר לגבי הפרט , באשר הפרט , לעיתים, נוח לו להשתמט מביקורת עצמית, לברוח, כאילו, מעצמו, ולא להיות כנה עם עצמו ודרכו.
סכנת הבריחה , בפני עצמה, יכולה להיות גם בחברת אנשים , אולם קשה יותר לקבוצה להתעלם מדרכה, ממהותה היא, אשר היא רוצה לחתור אליה, באשר אחרת חייה מתרוקנים מתוכן ונוצרת אותה ריקנות גדולה, אשר יכולה להרוס חברה מיסודה. מצטברת , גם , מעמסה של שנה שלמה, בלב חבר , אשר כמועקה מכבידה, וברצונו לפרקה מעל עצמו, ( זק אברעדן פון הרצען ), ויקל לו, ומפרוק זה, אשר בעקבותיו באה הבהרה רבה, צפונה ברכה: בחינת הדרך, בחינת העבר - לשם לימוד דרך העתיד, בחינת הדרך לאור המטרה.
והיו גילויים רבים של בחינה כזאת בשיחותינו, בשנה הזו. היה רצון להתעלות מעל לדברי יום יום , לביקורת אמיתית של הקבוצה בכללה ושל תיקון הדברים בחייה,
כבעל בית טוב העורך בדק בית, מדי פרק לפרק, מתקן פרצות ומשפר. רצון זה פעם בלב כולם. היו אשר החמירו בביקורתם והאפילו על נקודות האור אשר בחיינו, על ההישגים אשר הגענו אליהם בחברה, והיו אשר הטעימו על שלב חדש שעלינו אליו. אולם אלה ואלה, באחת, הדגישו כי יש ויש לעשות ולהגביר מעש.
הורגשה הפעם בגרות מיוחדת בשיחה כאשר לא הייתה עוד אצלנו. ואולי הייתה זאת עצם הכרת המצב המיוחד אשר היננו נמצאים בו, הן בעולם, בכלל, וכיוצא בזה התפקידים המחכים לנו בארץ, והן במושבה זו, בפרט, אשר מלחמה עקשנית לפנינו, אשר להלחם נילחם אותה עד תומה. ואולי גם עצם העובדה שהננו קבוצה אשר כבר המשך לה, ילדה ראשונה , השרתה הרגשת בגרות זו ?
מכל מקום, זה היה גורם שהעלה את רמת השיחות, ונתן להשכיח את הקטנות אשר בהן אנו נתקלים בחיי יום-יום.
וזהו לקח השיחות על כל שטחיהן :
בהכרת חומרת השעה, אשר תביא תמורות רבות גם לקבוצתנו, אשר תדרוש מאמצים לא ידענום, בכל שטחי חיינו, נקרא כל חבר מאיתנו, להתגייסות, לא בלבד כלפי חוץ ולתפקידי חוץ, אלא להתגייסות לקבוצה עצמה, להשקיע ממאמציו ומיכולתו הוא, בחיי הקבוצה, להעלותם ולקדמם.
דרושה התעוררות מקסימאלית, הפעלת כל אחד מאיתנו את עצמו, למען נוכל להגביר יכולת ומעשה בחברה, למען ביצור הקבוצה, ביצור איתן מבפנים, אשר אף הסערות המשתוללות מחוץ לא יוכלו לה.
בטעינה...
