תופעה אחת מלווה את כל מפעל התחיה בארץ: המלחמה התמידית על זכות הפועל לחיים ועבודה. אדגיש חייםבאשר אין אפשרותשל חיים בלי עבודה והשולל מן הפועל את זכותו לעבודה, הרי הוא שולל ממנו את זכותו לחיים......ואם לצד שכנגד מלחמה זו היא על רמת החיים הרי לנו היא שאלת חיים פשוטה כמשמעה.....

קבוצתנו ה(ו)עמדה בחזית המלחמה הזאת, בנקודה אשר מעודה נחשבה אחת המלחמות הפרוצות בחומת העבודה העברית.  מיותר לסpר על נסיונות וכשלונות רבים, לבקע את הקיר האטום, אולם עם פרוץ המאורעות נדמה היה כאילו אפשר להזיז את הקרח אף במושבה זו (בכוונה: זכרון יעקב, ע"ק,)....

היו במשך שלש השנים  האלה תנודות רבותבשטח העבודה העברית. על אף טיב תוצרתנו עמד ואי(י)ם הפועל הערבי בזיל עבודתו לנשלנו ממקומות העבודה. ובתקופה אשר מסבות חיצוניות לא היתה אפשרות לאכרים לעבוד בעבודה ערבית עבדו רק פועלים עברים במשקם. אך כשנראתה הרגעה מה ביחסי האיבה שבין היהודים והערבים נראו נצנים ראשונים של רצון להשיב ערבים ולנשל את הפועל העברי. למרות עמידה עקשנית של צבור הפועלים על זכות עבודתם במשק העברי, בוצעה ההתנגשות בזכויות חייו.....

איה היה הישוב להגיד את דבריו נגד מזימה זו? האם לא הבינו כי נוצר כאן תקדים מסוכן אשר עלול להטיל אותותיו על הארץ כולה?.......

קטעים מכתבתו של יהודה (איילוני?) "מלחמתנו על עבודה עברית", בתוך ניב חיינו, הוצאת קבוצת אלומות ת"ש (ללא מספרי עמודים), מארכיונה הפרטי של עפרה קינן