ב-29 לחודש אפריל 2010 ליווינו למנוחת עולמים את צביקה.

צביקה קורן.

צביקה החי מאחרי המצלמה,

המצלמה המצלמת אנשים ונופים.

המצלמה המתעדת חיים ודוממים.

המצלמה המעניקה חיים חדשים.

 

ואני רציתי להתייחס לתפקיד העצום שמילא צביקה בתיעודה של קבוצתנו אלומות.

רק שנים מעטות שהה צביקה בקבוצה, אך משהתפנה ראה תפקיד חשוב בתיעודה.

 

ימים ושעות הוא טרח ואסף וצילם וערך.

הוא נסע וראיין את "זקני אלומות" שעדיין ניתן היה לראיינם.

לעולם ייזכר הראיון הייחודי עם זאב בן-עמי, משבעת המקימים,

שצביקה ראיינו ימים ספורים לפני מותו. וזאב הספיק לספר מעט

על ימי הראשית, על האמונה החזקה ומאבק האיתנים של חברי הקבוצה.

 

וצביקה תעד הכל עם לב פתוח ויכולת הקשבה מרשימה, וגם בעריכה לא גרע מעוצמת הדברים וידע ברגישות מופלאה לברור את המוץ  מן התבן. אלומות שלו היא אלומות הרואית, היא אלומות של אנשים, של מאבק ושל כאב הפירוק.

 

מעט תודה הספקנו לאמר בחייו, עתה מקבלת התודה משנה תוקף.

לא יהיה עוד מתעד שכזה.

 

צביקה תודה.

יהי זכרו ברוך.