14 באוגוסט 2007
ראיון עם פנינה (מרגלית) יהלום ויוסקה יהלום בביתם בכינרת.
פנינה ןיוסקה יהלום מתגוררים בקבוצת כינרת.
טלפון: 04-6759298
יוסקה, מתי הגעת לאלומות?
"לאלומות הגעתי ב-1942.
"הגעתי לבן שמן מחדרה, כתלמיד חברת הנוער בשנים 1939-42. הייתי חבר בקבוצה ד' של הנוער העובד. בימים ההם לא היה עדיין הנח"ל ובתי הספר החקלאיים שמשו מקום להתארגנות גרעינים להתיישבות, להקמת יישובים חדשים ולהשלמת יישובים קיימים. היינו שלוש שכבות גיל, אני נמניתי עם הצעירים ואילו הבוגרים היו אז כבר בהכשרה בגבע. ההכשרה הייתה משקית וחברתית ולאחריה היו הולכים לאחת המושבות".
"המחזור שלי כמעט לא הכיר את הבוגרים למעט יהושע ברמן ומולה כהן, שנשלחו לבן שמן כמדריכים עוזרים למורים".
"יש לי זיכרונות טובים מבן שמן. אחד הנושאים החשובים היה העיסוק בעתיד ה"חוג". דיברנו על השאיפה לשוויון, לפשטות, על הרצון להיות אנשים טובים, אוהבים. ערך הפשטות היה כל כך משמעותי עד שאפילו התקבלו החלטות שחבר בחוג חייב לנעול סנדלים, להתלבש בפשטות. השאיפה להיות אנשים טובים הייתה מושרשת בנו, זו היתה האידאולוגיה שלנו".
"כבר בכיתה הראשונה ידענו שאנו משתייכים לגרעין שמיועד להשלים את אלומות. היינו אז בני 15-16 ומאלומות נשלחו שליחים לדבר איתנו, ביניהם היו אלחנן ישי (גם הוא מיוצאי מבן שמן) ואחיו, עקיבא ישי, שהיה המדריך הראשי. אלחנן ישי היה המקשר עם אלומות, הוא סיפר לנו על בעיית האדמות והמים באלומות. בכל פעם היה מצרף אליו חבר אחר: בן עמי, משה צורף, ואחרים, וכך הלך ונוצר הקשר של הגרעין שלנו עם קבוצת אלומות. באלומות באותה תקופה ידעו שאם לא "יגייסו" גרעין לא ישרדו, זה היה מאוד מתוכנן. כבר אז היינו שותפים לבעיות ולקשיים וזה היה נכון לעשות זאת כך. שתי הכיתות הבוגרות הלכו להכשרה בגבע לאותה מטרה, הצטרפות לאלומות. אנחנו באנו ישר מבן שמן והייתה לנו תחושה שאנחנו באים "להציל את אלומות".
"באלומות הוחלט לשלב אותנו בענפים ובוועדות, הניסיון הזה הצליח בחלקו ובחלקו לא. אני הייתי בוועדת חברים וסדרן עבודה. מוועדת החברים פרשתי אחרי שהבנתי שזה לא בשבילי... נהגו לדון שם בנושאים אישיים רגישים, לעתים". בתפקידי כסדרן עבודה הייתי נחרץ במיוחד, למשל, סידרתי מישהו לשמור בברכות הדגים, הוא הלך לסרט.. והדגים מתו... כעסתי ואמרתי לא ייתכן! צריך לסלקו מהקיבוץ. בשבילי זה היה סוף העולם שמישהו לא יתייצב לעבודה. אחרי המקרה הזה קראו לי למזכירות והחליפו אותי".
"בסך הכול הייתה תקופה יפה מאוד. עבדנו בחוץ בפלחה במשקים אחרים, כמו אשדות יעקב. היינו צועדים ברגל עד הכביש ומשם נסענו לאשדות יעקב. יציאת הנשים לעבודה בבית אלומות בטבריה, לעומת זאת, גרמה משברים קשים מאוד, חברתיים במיוחד. לעתים היה על הנשים היו להיעדר מהבית למשך ימים".
"אפשר לומר שאלומות עמדה בכל הקשיים האלה. המעבר לביתניה היה הישג חשוב מבחינה משקית. קיבלו אדמות, מים, השתייכות למועצה האזורית בעמק הירדן. לשבחה של אלומות ייאמר שזה היה שלב מתקדם מבחינת היישוב".
"כשעברנו לביתניה נחשבתי לעובד טוב, עבדתי בפלחה ובמספוא וגם בסיקול. חוץ מזה שהייתי סדרן עבודה גרוע הייתי עובד טוב.
"שמעון פרס הגיע לאלומות יחד איתנו, הוא בוגר ממני ב-3 שנים. ביוזמתו של אברהם גריידינגר, הוצע לפרס שהיה אז מזכיר אלומות, שאצא להדרכה בנוער העובד. זה היה בתקופת המתחים בין הקיבוץ המאוחד וחבר הקבוצות (ועידת כפר ויתקין 1942) כשב-1944 היה הפילוג בתנועה הקיבוצית. בסוף הקימו את התנועה המאוחדת, שהייתה למעשה הנוער של מפלגת העבודה. יצאתי לנוער העובד כמפא"יניק והיה עליי לייצג את האינטרסים של מפא"י.
"הדרכתי ברצון בתל אביב כאשר באחת הפעולות הגיע רפי מגבעת השלושה, וביקש לדבר איתי. הוא היה גייס של הפלמ"ח ואמר: "באתי לגייס אותך". הסכמתי. שלחו אותי למשמר העמק. בחופשה הראשונה דיווחתי באלומות שאני בפלמ"ח. אמרו לי: "אתה בחוץ". כתבו מכתב למטה הפלמ"ח ובקשו שלא לקבל אותי כי הלכתי ללא רשות הקבוצה. הפלמ"ח דחה את בקשתו של הקיבוץ".
האם אנשים באלומות עשו "מה שבא להם"?
"לא. היה מקובל לקבל אישור או לעזוב. הייתה קבוצה שהלכה לצבא הבריטי, זו הייתה החלטה של הקיבוץ. מי שלא קיבל רשות מראש והתגייס לבריגדה, בדיעבד אושר לו, זה היה מקובל. לפלמ"ח לא היה מקובל שהולכים ללא רשות. החלטתי הייתה חריגה וקיבלתי על עצמי את החלטת הקבוצה. בסך הכול הייתי כשנה באלומות (ב-1943 התגייסתי לפלמ"ח) וכחצי שנה אחר כך קראו לי חזרה והייתי מוכן לחזור. נהייתי חבר בקבוצה והמשכתי לצבא קבע כשהוקם צה"ל.
"ההיכרות עם פנינה הייתה בתקופה שהייתי במשמר העמק, פנינה התגוררה אז בבית זרע. היה לי חבר, אוריאל לין, שגם לו הייתה חברה בבית זרע. פעם הלכתי מיבניאל לבית זרע ברגל וכשהגעתי התברר לי שפנינה נסעה לירושלים עם אוטו החלב..."
"אחרי שנישאנו באלומות נהיינו חברי אלומות ונולדה בתנו הבכורה, תמי.
מה הייתה דעתך על אלומות מהיכרותך איתה?
"כמובן שהייתי קשור לבני גילי ולבני הגרעין שלי המבוגרים יותר.
לסכם, אסכם חיובי. אני מוכרח להגיד על אלומות שהאנשים היו טובים אך הקיבוץ היה גרוע. כל קבוצת הוותיקים שהובילו את הקיבוץ לא יכלו להסתדר ביחד. מה שמעניין שמרגע שהתפרקו האנשים לא עזבו אחד את השני...
"אלומות ב-10 השנים האחרונות לפני הפירוק, סבלה מיריבויות בין קבוצת ההנהגה הוותיקה וזה הביא לכך שאנשים חדשים לא נקלטו בקיבוץ. לדעתי סנטה צדקה, היה צריך לפרק את אלומות".
האם יש קשר לכך שהנהגת אלומות הייתה שייכת לרפ"י?
"לא היה קשר. לא חשבתי ההיבט הפוליטי. אגב, אלומות קיבלה המון עזרה כלכלית שבסופו של דבר ירדה לטמיון".
התקציב הלך למפעל המים הגדול שנועד להשקות את אדמות ביתניה תחתית...
"פיברקו את התקציב, אבל העניין היה חברתי, אולי יריבות על ההנהגה של הקיבוץ. פוליטיזציה? לא חשבתי על זה, כולם היו מפא"ניקים..בעד בן גוריון"
פנינה (מרגלית) יהלום.
פנינה, מתי הגעת לאלומות?
"ב-1947 הגעתי לעמק הירדן להיות מורה בבית החינוך המשותף בדגניה. בספטמבר 1949 הגעתי לאלומות. גרתי בביתניה תחתית, שם היו אז כמה חברים בודדים מאלומות שעבדו שם. (יאיר לוי).
"בשנה השנייה לעבודתי עליתי על טרמפ, עגלה ופרדה של חבר, משה מרק, וכשהגעתי לסיבוב לביתניה החלטתי שאלך לכינרת ואחזור לביתניה. הייתה לי חברה בכינרת, אסתר זאכי, שאירחה אותי בחדרה. למחרת אמר לי עמינדב ישראלי, מנהל בית החינוך המשותף: "את לא יכולה לנסוע לביתניה, זה מסוכן" (בסמוך היה הכפר עבודייה). לא באתי אז לכינרת, אבל עברתי לבית זרע, כל הילדים שם למדו בבית החינוך, אהבתי מאוד את בית זרע. יוסקה היה אז בפלמ"ח והקשר שלי לאלומות היה בזכות אחותי, מיריק, שעד אז לא היינו יחד אף פעם.
"יוסקה ואני התחתנו באלומות ובחתונתנו היה כתוב: והייתה המרגלית ליהלום..."
באיזה נסיבות עזבת את אלומות ומתי?
"לא נשארתי כי יוסקה לא היה. עבדתי בבית החינוך ולמעשה לא היה לי קשר עם אנשי אלומות. באתי בגלל מיריק ואחרי שמיריק ומיכאל עזבו (לבית שערים ב-1952, יחד עם יענקלה ורותי, שעזבו לכפר יחזקאל), נותרתי לבד באלומות. הורי התלמידים בכינרת הציעו לי לבוא וב-1953 עזבנו יוסקה ואני לכינרת.
מה היתה דעתך על אלומות מהיכרותך איתה?
"לא היה לי קשר רגשי אמיתי לאלומות ולא לאנשים למעט מרים נפתלי, שהייתה המטפלת של תמי, והיא תמכה בי בהליכה לכינרת.
"כשעזבנו, למרות שלא עשינו שום עוול, החליטו באלומות להביא את העניין לתנועה. את אלומות ייצג אברהם גריידינגר, ומרדכי וינר מדגניה א', היה הבורר מטעם התנועה והוא פסק שאין למנוע מאיתנו לעבור לכינרת.
"בעניין הפירוק, התנועה עמדה על כך שכולם יעזבו, את זה שמעתי מאיתן ברזילי. כינרת קיבלה את יענקלה וייס ויואב שפיגלגלס.
"לא היה קשר בין העובדה שהנהגת אלומות הייתה שייכת לרפ"י לבין הפירוק.
"היה לי קשר לשולמית אלוני, למדנו יחד בירושלים. מוטקה (ליפקין) היה בא הרבה לירושלים, אבי היה מזכיר לשכת העבודה המאוחדת בירושלים ומוטקה בא אלינו הביתה ביקש מאבי למצוא לו עבודה".
.jpg)