חפש  
ברירת-מחדל  |  English (United Kingdom)  |  
אלומות שלנו

Promote your Page too

בתרבות

  • קבלת שבת

ברכת הנרות שנאמרה מדי ערב שבת בקבוצת אלומות:

"אשאב שמחה וחיים, אקרא שלום וברכה.

לבי חוגג את-חגו, לבי נפתח לרווחה -

קרא קרא אל נאור לחג!

אילו שבע שמשות, אל, במרום תלית,

נפשי סבאת האור לא יכולת רוית -

רבה אורים, אל נאור, הב אור!

 

 

                   מעט על מקור השיר:

              למעשה לא קיים שיר הנקרא "אשאב שמחה וחיים". ברכה זו אינה אלא שילוב של קטעים משירו של חיים נחמן ביאליק שנכתב ב- תרס"א (1901). שם  השיר "עם פתיחת החלון" (ראה 'כל כתבי ח. נ. ביאליק', דביר, תל-אביב, תש"ז עמ' כ"ט).  

הברכה כפי שנהגנו לאומרה באלומות מורכבת ממספר קטעים בתוך החלק האחרון של שירו של ביאליק. לא ידוע מי בחר והרכיב את הקטעים עד כי הם נשמעו כשלמות מקורית. יתכן וברכה זו נאמרה בימי ששי בבן-שמן, וראשוני אלומות הביאו אותה איתם. עד כמה שידוע באירועים נבחרים או בקבלות שבת פרטיות של אנשי אלומות זו עדיין ברכת הנרות.
 

על פי רוחל'ה רז חברתקבוצת גבע מקור הברכה במורה בקבוצת גבע שהנהיג אותה לראשונה בבית הספר המקומי. שם המורה בבירור.

טענה זו תואמת את זכרונו של אברהם גריידינגר שציין כי הגרעין הבנשמני שהגיע לאלומות הוא הגרעין שהביא את ברכת הנרות מגבע.

שבועות מעטים מאוחר יותר שלחה רוחלה את המייל הזה:

לעופרה שלום.
המקור שלנו לא נשמר,אני כתבתי מן הזכרון ואת צודקת כמובן [בדקתי בספר שירי
ביאליק.] שמו של המורה שלנו: יצחק בן-יוסף ,והוא נפטר לפני שנים רבות.
אנחנו,תלמידיו,בהזדמנוית שונות מדקלמים ביחד קטעים שלמד אותנו,מסכות,הצגות והרבה שירים כי הוא היה גם מלמד שירים.
בברכה רוחהלה רז.

מפי אברהם  גריידינגר

הלקט נבחר והובא לאלומות ע"י מורה שפעל באשדות יעקב ומוצאו היה מקבוצת גבע.


הוא נתן את הלקט לבקשת חברי אלומות לצורך קריאה בליל שבת בשעת הדלקת הנרות

 

גלויה שגילתה נירה פרסקי (בן-עמי) בעזבונה של אמה חיה בן עמי. בגלוייה, כפי שאנו רואים הקטע האחרון מברכת הנרות שברכנו באלומות שנים כה רבות וקראנו לה "לשאוב". הברכה כולה לקוחה משירו של ח.נ.ביאליק "עם פתיחת החלון".השיר עצמו מדבר על קרני השמש העולות ומציפות את החדר עם פתיחת החלון ו"רבה אורים, אל נאור, הב אור!" מתייחס כנראה לצאת השמש.

כפי שתראו ב"אולם" וירטואלי זה הברכה עברה גלגולים שונים. למיטב ידיעתנו גם היום יש הממשיכים את מסורת הברכה. נשמח לקבל כל תגובה, הצעה, או תיאור של ברכת הנרות האלומותית בגלגולה הנוכחי.

תודה, ד"ר עפרה קינן



השבת. מאת אלחנן, מתוך קובץ "בהר" 1943

מאוספה של חמוטל קציר-ליב

 

השבת יום המנוחה בעל הערך הסוציאלי והמסורתי הגדול מן ההכרח שימצא את תיקונו במשק הקיבוצי. יש להפכו מ"היום המשעמם ביותר" ליום המעניין ביותר, למאורע השבוע, למלאו תוכן חדש ולתת לו גם דמות ראויה לערכו.

שבת - אחד מערכי היהדות היקרים ביותר; אחד מהזכרונות הנעימים שנשארו מבית אבא-אמא; אחד מקדשי האומה הישראלית המתקדמים ביותר - ראוי לתשומת לבנו - לתיקון המעוות.

הישגי קבוצתנו רבים כאן וברצוני לציינם: חדר האוכל הערוך חגיגית; המפות הלבנות; שירי השבת המושרים זה 6-7 שנים (כוונתי לשירי שבת ומנגינות חסידיות המושרים על"י הקבוצה כולה) ואני מדגיש: מושרים ולא "מוצעקים"; ואין משוחחים בשעת השירה, ואין קוראים ספר ועתון בקרן זוית, ברכת הנרות הקבועה והדלקתם: הקראה קצרה מענייני דיומא והתחלת הארוחה המשותפת - כל זה מצטרף להרגשה חגיגית למעט "העלאת הנשמה", ללכוד של ברכה וחג. עת מקשיבים כולם לשירה השקטה, לברכת הנרות שתוכנה רצוף שאיפה לאור: "אילו שבע שמשות, אל במרום תלית / נפשי סבאת האור לא יכלת רוית / רבה אורים, אל נאור, הב אור!"
 

שיחות שנתיות

עם השיחות השנתיות
מאת יהודה אילוני
מאוספה של עמליה אילוני
הרשימה ללא תאריך; לפי תוכנה, המזכיר את התינוקת הראשונה שנולדה באלומות, נירה של חיה וזאב בן-עמי, בעת ישיבתם בזכרון יעקב, הרשימה מתייחסת לשיחות השנתיות בראש השנה ה'תש', כלומר בספטמבר 1939 (העירה: ד"ר עפרה קינן)
 
רבה, בכל שנה, הציפייה לקראת השיחות (...) ראש השנה, וזה , אפוא, ברור. ישנו צורך לכל אדם , באשר הוא , לערוך , ויהא זה לפחות פעם בשנה , דין לעצמו, על דרכו שהלך בה, על אמיתותה, ואם קרבה אותו למטרה, אשר הוא שם לנגד עיניו. והוא הדין לגבי חברה, ואולי יותר מאשר לגבי הפרט , באשר הפרט , לעיתים, נוח לו להשתמט מביקורת עצמית, לברוח, כאילו, מעצמו, ולא להיות כנה עם עצמו ודרכו.
סכנת הבריחה , בפני עצמה, יכולה להיות גם בחברת אנשים , אולם קשה יותר לקבוצה להתעלם מדרכה, ממהותה היא, אשר היא רוצה לחתור אליה, באשר אחרת חייה מתרוקנים מתוכן ונוצרת אותה ריקנות גדולה, אשר יכולה להרוס חברה מיסודה. מצטברת , גם , מעמסה של שנה שלמה, בלב חבר , אשר כמועקה מכבידה, וברצונו לפרקה מעל עצמו, ( זק אברעדן פון הרצען ), ויקל לו, ומפרוק זה, אשר בעקבותיו באה הבהרה רבה, צפונה ברכה: בחינת הדרך, בחינת העבר - לשם לימוד דרך העתיד, בחינת הדרך לאור המטרה.
והיו גילויים רבים של בחינה כזאת בשיחותינו, בשנה הזו. היה רצון להתעלות מעל לדברי יום יום , לביקורת אמיתית של הקבוצה בכללה ושל תיקון הדברים בחייה,
כבעל בית טוב העורך בדק בית, מדי פרק לפרק, מתקן פרצות ומשפר. רצון זה פעם בלב כולם. היו אשר החמירו בביקורתם והאפילו על נקודות האור אשר בחיינו, על ההישגים אשר הגענו אליהם בחברה, והיו אשר הטעימו על שלב חדש שעלינו אליו. אולם אלה ואלה, באחת,  הדגישו כי יש ויש לעשות ולהגביר מעש.
 
הורגשה הפעם בגרות מיוחדת בשיחה כאשר לא הייתה עוד אצלנו. ואולי הייתה זאת עצם הכרת המצב המיוחד אשר היננו נמצאים בו, הן בעולם, בכלל, וכיוצא בזה התפקידים המחכים לנו בארץ, והן במושבה זו, בפרט, אשר מלחמה עקשנית לפנינו, אשר להלחם נילחם אותה עד תומה. ואולי גם עצם העובדה שהננו קבוצה אשר כבר המשך לה, ילדה ראשונה , השרתה הרגשת בגרות זו ?
מכל מקום, זה היה גורם שהעלה את רמת השיחות, ונתן להשכיח את הקטנות אשר בהן אנו נתקלים בחיי יום-יום.
 
 
וזהו לקח השיחות על כל שטחיהן :
בהכרת חומרת השעה, אשר תביא תמורות רבות גם לקבוצתנו, אשר תדרוש מאמצים לא ידענום, בכל שטחי חיינו, נקרא כל חבר מאיתנו, להתגייסות, לא בלבד כלפי חוץ  ולתפקידי חוץ, אלא להתגייסות לקבוצה עצמה, להשקיע ממאמציו ומיכולתו הוא, בחיי הקבוצה, להעלותם ולקדמם.
דרושה התעוררות מקסימאלית, הפעלת כל אחד מאיתנו את עצמו, למען נוכל להגביר יכולת ומעשה בחברה, למען ביצור הקבוצה, ביצור איתן מבפנים, אשר אף הסערות המשתוללות מחוץ לא יוכלו לה.

שנה טובה
חיה בן עמי

 
  • חג פורים אילת גרידינגר ודודו ישי ז"ל 1960 ?
  • חג פסח
  •  
  •  
  • ההגדה המוצגת כאן היא משנת תש"ח, כלומר שנת הקמתה של מדינת ישראל.

    הצייר איננו נזכר אך לפי זכרונם של אנשי קבוצת אלומות היה זה מנחם הקסנר (אלון).

  •  

בבעלות ד"ר עפרה קינן
כל הזכויות שמורות @ לעפרה קינן
 www.make-mymuseum.com
 
לייבסיטי - בניית אתרים